שירת הסוואנה

עקב עיסוקו המקצועי הוכרח טומבי להשכים קום ולהתייצב לטיסה. הצ'יף מעולם לא רחש חיבה יתרה לאמצעי תחבורה שמככבים בסרטי אסונות, ועוד כאלה שנוהגים בהם חוורי פנים בעלי קול סמכותי ושמות כמו עוז גדל-אבר או סער עיני פלדה, שמתעקשים לדווח על הטמפרטורה בשדה היעד בדיוק כשהגרוטאה שבאחריותם מתחילה לגנוח ולצלול לים שורץ עמלצים לבנים. בכל זאת שמר איפי על סבר פנים יפות, ואפילו לא נשך את הסלקטורית ששאלה אם יש לו משהו דמוי נשק (מה פירוש דמוי, לעזאזל. הכבוד המסאי האימתני, זה לא מספיק לך?). בסופו של דבר נדחק הצ'יף למושבו המרווח (עשרים סנטימטר מירווח רגליים, לבעלי מידת נעליים 34) ופצח במשחק הטיסה האהוב עליו, זהה את הבן לאדן. המשופם במושב C-21 נראה כמועמד בטוח לתואר, אבל הפסיד בישורת האחרונה לדיילת הראשית.

אחר כך עצם הצ'יף עיניו, התפלל למוזונגו בכל כוחו, נדר נדרים ושילב אצבעותיו - אך דבר לא עזר, כרגיל. מצעד אינסופי של יפהפיות עוצרות נשימה חלף במעבר והמשיך למחוזות עלומים בירכתיים, בעוד שלתוך המושב הפנוי שליד הצ'יף גלש, כמובן, ציקלופ מיוזע בסגנון עדות השרק, מצויד בתחת המחייב תשלום ארנונה. הביט בו הצ'יף במבט רעב אך לא אמר דבר והסתפק בקרקרים בטעם קצח, שזה משהו שבסוואנה לא מגישים אפילו לתרנגולות.

בינתיים סיים קפטן כפיר סלע-בזלת לעבור על הפרוטוקול (דלק, צ'ק. מנוע, צ'ק. מדחפים, צ'ק. מציצה, דאבל צ'ק), שילב לראשון והמריא. הצרה עם מטוסי בוכנה שהם תמיד מזכירים לצ'יף סרטים ישנים  על מלחמת העולם השניה, איפה שרוב הטייסים שיחקו אותה אילן רמון במקרה הטוב. איכשהו תמיד יוצא שטומבי מוצא עצמו במושב שליד הפרופלור, שקוע במחשבות על מה שאמר פעם המורה לפיסיקה בתיכון (שום דבר לא מסתובב לנצח) ומטביע את יגונו בפריגת. הפעם היה גם בונוס מיוחד, כי שחק אשך-נחושת ביצע נחיתה במיטב מסורת חיל האוויר ההודי (כבה סוויץ', שלב ידיים, קח הכל בשנטי ותן לכוח המשיכה לעבוד). ירד הצ'יף סר וזעף מהמטוס, הרוויח את לחמו תוך הפגנת מצברוח חומצתי בעליל, עלה על טיסה חוזרת (בתפקיד הנוסע השכן: קווזימודו שחפף בקומפוסט) וכך הגיע לבקתתו בדיוק בזמן כדי לראות את וויין רוני משחיל שתי חתיכות ועוד משאיר אחת לג'רארד, שמיד נמחק מהרשימה השחורה שמימין. עוד יש תקווה, מסתבר.