שירת הסוואנה

אמש אירח הצי'ף את ידידו הטוב אבימבולה, יו"ר האיגוד המקצועי של מכווצי הגולגלות. הגיש הצ'יף לידידו ארוחת ערב דשנה, סיפר לו אנקדוטות מבדחות מימיו כשפן ניסיונות במעבדת האבולה שבקונגו, לקח אותו לדיר והראה לו את הטריק החדש והמענג שלימד את כבשתו האקרובטית (שום נזק שחבל טוב וכמה משקולות לא יכולים לפתור) - ובכל זאת, שם לב שפניו של אבימבולה אינם כתמול שילשום. ספר לי מה כבד עליך, הימהם הצ'יף, את כל מה שחבוי בך ונרדם, אני אמחה -

סטר הצ'יף לעצמו ונשבע שלא לאכול עוד אלי לוזון קפוא.

מה אני אגיד לך, נאנח אבימבולה, העסק בצרות. הקונקורנציה הורגת אותנו.

מה קרה, אמר הצ'יף. עוד פעם הפלוגות הרובאיות בגולני מגיעות למוצר יותר טוב במינימום עלויות?

מה פתאום, נעלב אבימבולה. הראשים שלנו פי אלף יותר קטנים. זה הנבלות האלה מאל קעידה בעירק, מפוצצים את השוק בראשים עם מחירי היצף ואנחנו פושטים רגל. איפה שאתה לא הולך שם מתגלגל עליך איזה ראש דרום-קוריאני, יפני, ספרדי, אמריקאי, והכל באיכות קונפקציה מגעילה, אבל מה איכפת לקונה שאנחנו נותנים כאן ת'נשמה בעבודת יד קפדנית, משקיעים בחומרים ובאפקטים אמנותיים, מה, אין לזה מחיר, אני שואל אותך. הנה, תראה איזה יופי.

ובזאת שלף אבימבולה מציקלונו ראש ממוזער לתפארת.

נטל הצ'יף את יצירת הפאר, בחן אותה היטב מכל צידיה, ואז שאל: תגיד לי אבימבולה ידידי, איפה בדיוק מצאתם את החומר גלם?

אתה לא תאמין, אמר אבימבולה. לומומבה ואני יורדים בשבוע שעבר על בקבוק ספירט מדיצינל, ופתאום נופל לידינו איזה צ'רטר ויוצא הדביל הזה ושואל אם אנחנו כושים מוקה או כושים וניל. 

הממממ, אמר הצ'יף.

כן, אמר אבימבולה. ואפילו כעס שלא צחקנו ואמר אתם בטח מאוסישקין. האמת, גם אחרי שהפרדנו לו את הראש מהצוואר הוא עוד המשיך לקלל עד שנהיה עייף.

נחמד, אמר הצ'יף, ואחר כך ביקש סליחה והלך להתקשר לדיוויד בלאט.