סיים הצ'יף לשרת את מכורתו האהובה ושב לבקתתו, רצוץ ומרוט ובעיקר ניחוחי למהדרין. לאחר שטבל באמבטיית אקונומיקה נפלה עליו עייפות איומה, עד שנאלץ לוותר על תוכניתו המלהיבה של חנן עזרן בערוץ הראשון (נער היה טומבי ואף זקן בכבוד, אבל נקניקיית צ'וריסו מדברת - את זה עדיין לא ראה) ושקע בשינה נטולת חלומות. בשעה ארבע לפנות בוקר הקיץ למשמע צווחות השבאב מתחת לחלונו, ואי לכך הצטייד בנבוטו הכבד וירד למטה לעשות סדר. לאחר שכילה את זעמו באוסף מחוצ'קנים נוטפי הורמונים ובנות זוגם המאממות-מדאימות התיישב הצ'יף בכורסתו, אימץ את מוחו המקרטע וניסה להיזכר בימי בחרותו, ובעיקר בימי החופש הגדול. האם השתייך אף הוא לנחיל ויזיגוטי עילג ושמוט גבינים, הנוהג לתקשר בצווחות ונהמות ו/או תיפוף על החזה? הגם למראהו מרטו קשישים שערות ראשם, או שירבבו את פלג גופם העליון מהמירפסת ושאגו איומים וגידופים אל הירח, כפי שעשה הוא עצמו לפני כחמש דקות? אכן, סיכם הצ'יף בעצב, הולך ופוחת הדור, ובעיקר ביולי-אוגוסט. בכלל, כל רעיון החופש הגדול כבר מיצה עצמו מזמן (בערך כדקה לאחר שסיים הצ'יף את ענייניו בתיכון), וראוי לה לשרת החינוך לחשוב על משהו יצירתי יותר - קייטנה ממושכת במכרות הפוספטים בטג'יקיסטן, למשל, או סדנאות עבודה במפעלי נייקי בסינגפור. נראה איך אחר כך יהיה להם כוח להשתולל בלילות, לחארות הקטנים, חשב הצ'יף בסיפוק והזדחל אל מיטתו.
לא חלפו אלא חמש דקות והאיסוזו של השכנה פצח בצפירות עולות ויורדות, כמנהגו בקודש לאחר שיתוש מזדמן מחליט לנפוש על אחד הג'נטים. טוב, את זה הצ'יף כבר מכיר, ומפעיל מיד את התירגולת הקבועה - הצטיידות, יציאה למרפסת, מבטים זריזים לצדדים, עצימת עין בלתי מכוונת, שיגור מטח ביצים קטלני למרכז המטרה, ניתוק מגע. לא שזה משיב שקט מבורך, אבל יללות הקינה של האמבה המחומצנת לעת בוקר שוות כל מאמץ. ראי הוזהרת, פרחה. בפעם הבאה ייעשה שימוש בנשק בלתי קונוונציונלי, כולל הליפסטיק של קיזי.
החמישית של טרופר הסתיימה לבסוף, רק כדי לפנות מקום למקהלת חתולי צדיקוב. לטומבי אין שום דבר נגד חתולים, גם לא נגד הקשישה הפסיכוטית מקומת הקרקע ששורפת את הרנטה של הגרמנים כדי להאכיל את עדת החנפנים הפרוותיים. זה רק שהם נשמעים בדיוק כמו תינוק באובר דוז של רמדיה, מה שיכול לגרום מחשבות רצחניות גם לפציפיסטים מובהקים. גישש הצ'יף באפלה, מצא איזה דוק מרטינס ישן שהיה חביב על קיזי לפני כעשור והשליכו במסלול בליסטי מרהיב ישר אל ראש הדוד ד'אור הראשי. יללה קצרה ודממה מענגת, אלא שאז כבר הגיעה אשמורת הבוקר ונציגי המוניציפליה נכנסו ברוורס עתיר ציפצופים כדי לפנות את הזבל בעוצמת שבע בסולם ריכטר.
ככה יצא שהצ'יף בילה את רוב שעות יום המחרת בהשלמת שעות שינה עד שהתהפך שעונו הביולוגי, וכעת יושב הוא מול המחשב ומתבכיין באריכות. כמה חבל שאת אטמי האוזניים מהמילואים השליך הוא עוד בצאלים. לא נותר לו עוד אלא לצטט את בלאגן:
שלח לי שקט טוב מוגן
שלח לי שקט מענן
שלח לי שקט ממוכן
לשמוע שקט לא מכאן
תשלח לי שקט בקופסה
מארץ רחוקה.
ויפה שעה אחת קודם.
נ.ב.
תודה לבייב. הציטוט הוא מיונה וולך כמובן, עם כל הכבוד לדנה ברגר ו/או יודית רביץ.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: