שירת הסוואנה

10.5.1988

 אוסישקין, סדרת גמר האליפות. משחק שני נגד הגרמנים הצהובים. את הראשון הם גנבו לנו ביד-אליהו עם סל של קווין מגי, שלקח ריבאונד התקפה שערורייתי מעל הראש של לבאן מרסר. 15 שנים מאוחר יותר הוא ניסה לחזור על הטריק מול משאית זבל בלואיזיאנה, עם תוצאה מוצלחת קצת פחות. הטמפרטורה באוסישקין מזכירה מרק שעועית רותח בקפיטריה של התופת לדנטה, אבל בטוח ששם קצת יותר קריר. שוויון. הזיעה שורפת לי בעיניים, ומבעד למסך עשן שמעלות 3,000 סיגריות (מי לעזאזל פתח את הדלתות שתי דקות לפני הסוף ונתן לעוד חמש מאות צהובים להיכנס? בגידה, אחים, בגידה!) אני מצליח בקושי לראות את הזריקה האחרונה של מיקי ברקוביץ', האיש והמזל. הכדור עולה, מסתובב על החישוק שלוש פעמים ועף החוצה, לקול תרועת הבאזר והתפוקקות אלפי עורקים כליליים אדומים. יש אלוהים ויש והארכה. ג' עומד לידי בפרצוף חיוור ומחזיק את החזה. אני חושב שהוא איבד הכרה כבר מזמן, ולא נופל רק בגלל הדוחק. מסביב יהום הסער, אך ראשנו לא ישח.

הארכה צמודה לגמרי אבל 6 שניות לסיום רושם הברקוביץ' עוד שתי נקודות מעצבנות. עכשיו נקודה יתרון למכביסטים. אני מחפש בעיניים את שחור, מנהל המשק המיתולוגי,  ומזהה אותו מתגנב לכיוון השלטר הראשי בארון החשמל. על גופתו המתה יגזרו פה הצהובים רשתות, קבל עם ויורם ארבל.

6 שניות. הכדור יוצא החוצה. שלנו. 4 שניות. ג'ונתן ("הידית") דלזל הולך להוציא משמאל. הבלונדיני מהסס שניה אבל מוצא את זלוטיקמן, ממש על הקו השמאלי. חיים מתחיל לקרטע באותו סגנון סמי-אפילפטי מוכר עד כאב. צעד ראשון, עובר את מיקי. צעד שני, ג'מצ'י גם מאחור. אלפיים וחמש מאות אדומים על הרגליים בדום-לב כללי. זלוטיקמן, מהצד, עולה באוויר באלגנטיות של צפרדע על אמפיטמינים ומשחרר זריקה קשתית שנראית כמו שום דבר. הכדור פוגע בקרש וצולל פנימה. באזר. הגג של אוסישקין עף לשמיים. הירקון זורם ונשפך לים, שמעון מזרחי גם.

שנתיים מאוחר יותר

שוב ברקוביץ', רק שהפעם עם מכבי ראשון לציון. מולו מציגים האדומים שחקן רזה וגבוה. הוא נראה כמו מקרוני, אומר מישהו מאחורי, מי זה בכלל. אני שוקל להסתובב ולהכניס לו אגרוף בפרצוף אבל מתאפק. לא עוברות עשר שניות והגבוה זורק כדור משלוש. רק רשת. עוד כדור מחצי מרחק, סווששש. עכשיו מתחיל להיות מעניין. סו-קולד מקרוני מפציץ מכל פינה. ג'אמפ-שוטים, פאסט ברייקים, גשם של שלשות, פייד-אווי ולקינוח צעד וחצי שמסתיים בדאנק מהמם על הפרצוף של מיקי. כוכב הערב הדקיק מסיים עם שלושים ושתיים נקודות לקול תשואות הקהל. מי זה, שואג ההוא שמאחורי ומוחא כפיים כמו מטורף, איפה החביאו אותו עד עכשיו. אני לא אומר שום דבר. זה אח שלי, אני צוהל מבפנים, זה אח שלי.