נשען לו הצ'יף על עץ הדקל, עצם עיניו לתנומה קלה והופה, חיש קל חלפו להם שבועיים תמימים מאז הרעיל את אוויר הבלוגוספירה בהגיגיו הטרחניים. התנצלות שפלת רוח מוגשת בזאת באופן פומבי, בצירוף תודה נרגשת לכל מי שהביע דאגה כנה לגורלו של טומבי, או שסתם השתעשע בתקווה הקלושה שמא תוכניתו הזדונית של בוטולזי עלתה יפה סוף סוף (אז זהו, שלא. אפילו הצ'יף לא מתפתה ללגום מבקבוק בעל תווית "לשימוש חיצוני בלבד", ייעטף נאה ככל שייעטף).
ולחדשות: הקידמה וההתפתחות הטכנולוגית המואצת נתנו אותותיהן בצ'יף, ללא ספק. אם בעבר נאלץ הוא לתחבל תחבולות ולרוץ שלושה ימים לפחות כדי להשיג איזו מנת סלמנדרות לארוחת ערב, הרי שמאז הבום התיירותי הגדול ביבשת השחורה הוא ניזון בעיקר מאמריקאים בוגרי הפקולטה למדעי המקדונלדס או בעלי תואר שלישי במכללת קנטקי פרייד צ'יקן, וגם זה כשהוא שרוע על הספה ובוהה במיכל זוארץ (תרופה מצויינת לסובלים מעודף גלי אלפא, דרך אגב). אין פלא, אפוא, שעל מותניו של הצ'יף התיישב במהרה מין צמיגון בלתי אופנתי, בעל תכונות מישלניות בעליל. יום אחד נמאסו הדברים על קיזי, שבדרכה הרגועה נעלה את הצ'יף במכון כושר והשליכה את המפתחות לאגם ויקטוריה שורץ הפירניות; ולא זו בלבד, אלא שאף מיהרה ורשמה את טומבי לקבוצת שומרי המישקל הקרובה למקום מגוריו - למרות מחאותיו הקולניות ושבועותיו להסתפק בקליפות מלפפונים מעתה ועד עולם.
נו טוף. שוחר שלום בית הוא הצ'יף, ובעיקר שוחר מיטתו הזוגית. אי לכך שירך רגליו ובעודו מסנן גידופים בסווהילית פסע לתוך אולם רחב ידיים, שם הסבו כתריסר ממותות במעגל קשוב מסביב למה שנראה כערימה ססגונית של סחבות. מיד התאושש טומבי ורוחו הנכאה עלצה קשות, יען כי בהשוואה לחברותיו לצרה נראה הוא כמהטמה גנדי לאחר עוד שביתת רעב ממושכת כנגד הבריטים הרשעים.
עוד לפני שהספיק טומבי ללחוש אידי אמין דאדא וכבר פורק מויזתו, שחויבה בערימה נאה של מצלצלין, נשקל בקפדנות (זה לא הוא, זה פשוט הנזם באף קצת כבד) ולידו נתחבה ערכת ניירות כרום מבהיקים שזעקו משהו על נקודות.
מה זה, שאל הצ'יף וקימט מצחו.
אה, אמרה הפקידה, אתה יכול לאכול ככה וככה נקודות ליום ומובטחת לך הדרדרות מהירה בסולם הדרגות.
הרהר הצ'יף והרהר, אך למיטב זכרונו הנקודות האחרונות שאכל התנוססו על ממתק אוגנדי ידוע (פרת משה רבנו מצופה נוגט).
לא, אמרה הפקידה ופיהקה קלות. כל דבר שווה נקודות, נו. תשאל את יוכי המדריכה.
איזו מדריכה, רצה הצ'יף לשאול, אך לפתע הזדקפה ערימת הסחבות שבמרכז המעגל וזעקה בקול צרוד: עליזה!!
בדרך כלל נוהג טומבי להחשיב עצמו כלוחם סוואנה קשוח שכבר ראה דבר אחד או שניים בחייו, אך הפעם ניתר בבהלה מכסאו. לא שמישהו שם לב לכך, משום שהווסטינגהאוז הקטנה שלצידו השתנקה לפתע והדם אזל מפניה במהירות.
עליזה, הסבירה ערימת הסחבות לקהל המבועת, עלתה קצת בשבוע האחרון. ספרי לנו עליזה, כמה עלית?
אהה, לא חשוב, באמת, לחשה ווסטי באימה, עיניה מתרוצצות אנה ואנה וכולה רצון עז למות כאן ועכשיו.
שלושה קילו!! זעקה יוכי המדריכה. ספרי לנו, עליזה, הכיצד?!
שוקולד, מלמלה עליזה הסמוקה והמושפלת משהו ונזלה אט אט לרצפה, קרואסונים, גבינה צהובה, חרררררר.
אהא, שאגה המדריכה. למה? ל מ ה?! למי זה טוב?
לא יודעת, געתה עליזה בבכי איום ואחר כך גררה עצמה לשירותים לסשן קצר של חיתוך ורידים.
יתרת הפגישה עברה על הצ'יף בעירפול חושים זמני, ולאחר ששוחרר סוף סוף אץ לבקתתו, הקריב מנחה למוזונגו הגדול ונרגע אט אט. אחר כך עיין בחוברת וממנה למד כי הברוקולי והקולרבי עומדים להיות חבריו הטובים ביותר בחודשים הבאים. חשב הצ'יף בצער על כבד מיסיונרים מטוגן בשאלוט ויין אדום, אך התיישב בסלון עם קערה גדולה של סלרי. ככה זה, טובות שבע מיתות משונות ברעב על פני זובור פומבי אחד עם יוכי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: