מאז ומתמיד חיבב הצ'יף את הישראלים. לא שהוא יודע למה בדיוק, אולי בגלל שמדובר בחלוצים ומפריחי שממות, נציגי עם הספר, אור לגויים וכל זה. אין שום קשר ליצוא הבטחוני שלהם, כמובן. העובדה שבזכותם נהנה הצ'יף מאספקה שוטפת של מקלעי נגב, טילים מונחים, רימוני רסס, מטוסי סקייהוק משופרים ואי-אלו טנקים אמפיביים - היא זניחה לחלוטין, ורק משמשת כלי ניגוח נלוז בידי בוטולזי הנוכל. מה הצ'יף אשם ששבטו של האידיוט מתעקש לדבוק במסורת, כולל שימוש בחניתות מעוטרות בנוצות טווס? נכון שעקב כך נהנים המסאים מיתרון איכותי מסוים על הבושמנים של בוטולזי, אבל זה לא אומר שצריך להיסחף ולרוץ לאו"ם על כל שטות. כולה כמה טונות נאפל"ם ופצצות מיצרר באמצע הכפר והם כבר מרעישים עולמות. צצ צצ צצ. באמת צריך לומר לצ'וקודי שישים לב בפעם הבאה, יותר מדי ברחנים פטפטנים לא עושים טוב לרפיוטיישן.
ככה שהצ'יף קיבל בסבר פנים יפות את צמד הישראלים המפויחים שהתייצבו מולו בוקר אחד, עם טביעת נעל צ'כית טריה בעכוזם.
אסי א. וזאביק ר., אמרו השניים, יזמות עסקית נתניה-בופצואנה (ע"ר), נעים מאוד.
נעים גם לי, אמר הצ'יף. הפיח זה מהיזמות הקודמת?
זה סתם, אמרו השניים. אי הבנה מקומית, שום דבר רציני, שיר שחלמנו על פראג. אפשר לעניין את כבוד הצ'יף באיזה קזינו בסוואנה, שבעים-שלושים והכל עלינו?
פיפטי פיפטי, אמר הצ'יף.
שישים ארבעים, אמר אסי.
עשינו עסק, אמר הצ'יף. ושיהיו דילריות אוקראיניות.
בטח, אמרו השניים. ואם מופיעים פה חבר'ה מגבעת שמואל, אז בתיאבון חופשי.
תודה רבה, אמר הצ'יף. להזמין לכם מונית?
לא צריך, אמר זאביק. הגענו בלנדרובר.
ומיד נכנסו השניים לג'יפ, סובבו את המפתחות בסוויץ' ועלו השמיימה במופע פירוטכני מרהיב.
נאנח הצ'יף, הוציא מאזור חלציו סטיפת שטרות, ספר אותם אחד אחד ואמר: אתה יכול לצאת, מוסא.
יצא מוסא מאחורי השיח, ליטף את שפמו והודה לצ'יף בלחיצת יד.
תישאר לצהריים? שאל הצ'יף.
לא יכול, אמר מוסא. לי ולשלומי יש ישיבת מרכז. הבטחנו לסילבן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: