שירת הסוואנה

פוסט חינני של מיס לונלי הביא את הצ'יף להתעמק בסוגיה עתיקה ששורשיה נעוצים אי-שם בתקופת הקרח, עת נכנעו הלטאות הגדולות ופינו מקום ליצור קטן ומרושע (תירגע גמר"ש, לא מדברים עליך), שמאז מפיל חתתו על חמישים אחוז מאוכלוסיית הפלנטה. פצצת מימן מאתיים מגטון לא מזיזה לו, לא יועילו גם קרני לייזר או טילי פטריוט משופר; התיפלץ ימוגר רק על ידי נשק סודי ונדיר שפותח לאחרונה במחשכי מעבדות רפא"ל - Catapult Ammunition For Cannon And Flak, או בקיצור CAFCAF.

הצ'יף כבר רגיל לסצינה הזאת, המקיימת תבנית קבועה: רגע אחד הוא שרוע בערסלו, מכרסם בנחת גבעול קש והוגה בתופעת שטראובר-גבריאלי, ומקץ שניה פולחות צווחות מקפיאות דם את החלל ואשת חיקו הנצחית מנסה שיטות מילוט חדשניות דרך קיר הסלון. או אז יודע הצ'יף כי שוב הגיח רעו האמריקאי לביקור קצר דרך פתח הכיור או משהו כזה. שלום לך שלווה, להתראות חיים שקטים. הצ'יף לעולם לא יפענח את התופעה התמוהה, שבה אמזונות דה לה שמעטע נוהגות להימלט בצרחות אימים למראה כל פרוק רגליים תמים, המנופף בחיישנות לשלום בעזרת צמד מחושים ידידותי לסביבה. לא יישכח לעולם אותו יום שבו טילפנה קיזי בהיסטריה על סף אובדן חושים ובישרה לצ'יף, כי היא והצאצאים מבוצרים בחדר השינה במסגרת מאבק לחיים ולמוות נגד ג'וק טורף שכרגע שואג על השטיח בסלון. "אבל אל תדאג," היא טרחה להרגיע את הצ'יף המתפלץ, "אנחנו בסדר בינתיים. גררתי את השידה מול הדלת ואטמתי אותה עם סמרטוט רטוב. בבקשה תבוא כבר, נו." מקץ שעה קלה הופיע חיל הפרשים בדמות צ'יף עצבני ונרגז שהוציא את כל עצביו על אותו מקק אומלל, שדווקא ניסה להגיע לפיתרון בדרכי שלום מתחת למקרר.

עם זאת, יש להודות שסיטואציות מעין אלה טומנות בחובן יתרון משמעותי לגבר הממוצע. כל שעליו לעשות הוא לבצע ריוור דאנס קטן על הריצפה עד הישמע צליל קנאק מענג, ואחר כך לפנות את הרסק באלגנטיות דרך החלון. תוך שניה נופלת לרגליו הפמיניסטית הנועזת בעיניים מצועפות וכולה שירת הלל לגבריותו המתפרצת, פלוס נכונות נלהבת לבצע בו את הדבר היחיד שהולם את תנוחתה האופטימלית. בוטולזי אפילו לחש פעם לצ'יף שהוא נוהג לטמון קצת חומייני פה ושם במטבח, בהתרגש עליו תקופות יובש קיצוניות. טוב, נו. לא בכדי אי אפשר להשיג מדביר בכל רחבי הסוואנה.