אכילת כובעים מהווה ספורט מסאו-פולני פופולארי, שניתן בהחלט להגדירו כאקסטרימי למהדרין: שכן המינוח המסאי "כובע" מתייחס בדרך כלל למגבעת שעם נוקשה, שהותיר אחריו מגלה יבשות אמיץ טרם הסבתו לאוסובוקו (ולעתים הכוונה היא סתם ליציקה יבשושית של גללי קרנף). כך או כך, הצ'יף ידוע כבעל הישגים ראויים לציון בתחום, וזאת עקב תחזיותיו התכופות הנאמרות בנחרצות שאינה ניתנת לערעור. תיזכרנה, למשל, הצהרותיו הפסקניות: "בורסה, רק בורסה!" (ספטמבר 1983); "דולר, רק דולר!" (ינואר 2008); שלא לדבר על "פביו ג'וניור, סוף סוף חלוץ!" (אוגוסט 2007) ואף "כהן, Don't quit your day job" (אתמול). עם זאת, הכובע הנוכחי שנאלץ הצ'יף לבלוע, לאחר שטורניר יורו נהדר טפח היישר בחוטמו השרוע - החליק מעדנות בגרונו משל היה פואה גרא משובח, ועם שוויינשטייגר הסליחה.
ומה נעשה עכשיו, שאל הצ'יף את חבר מרעיו, השרוע בחברותא בצל הבאובב כחום היום.
נתקיף, הציע מוגאבה בעצלתיים תוך כרסום גבעול קש. אמרו אנחנו תוקפים עד סוף השנה, אז לא נשבור המילה.
מה אנחנו תוקפים בדיוק, התעניין הצ'יף. כלום לא מספרים לי.
את הכור של בוטולזי, לא? אמר מוגאבה וחבט בזבוב בקר מזדמן.
שקע הצ'יף בשרעפים, ולבסוף זימן את ראש צבאו לשיחת חולין קצרה.
בטח, אמר אשכנזי-דאדא, שקוף שתוקפים. עוז אשך-פלדה והחבר'ה כבר יושבים בקוקפיט מל"ג בעומר, לא נעים.
ומיד פרש בפני הצ'יף את תוכניתו, שלפיה צפויה יוזמתו הגרעינית של בוטולזי לספוג מכה קטלנית - כולל גשם נדבות של פצצות חודרות בונקרים, פצצות דלק-אוויר, פצצת פוספטים, פצצות מים, כפכפים, כאפות, טיל תרמו-גרעיני אחד או שניים ולקינוח אף מטח קללות מונחות לייזר של הרבובדיה. זה כבר יכניס לו צנטרפוגה איפה שהשמש לא זורחת, התלהב המסאו-גולני בעיניים נוצצות, הוא כבר יראה מה זה -
בהחלט נשמע מבטיח, הסכים הצ'יף. ומה יעשה הוא בתגובה?
מי זה הוא, התבלבל לרגע אשכנזי-דאדא.
בוטולזי, הסביר הצ'יף באורך רוח.
חשב דאדא ארוכות ואמר, כי יש להניח שבוטולזי יתעצבן.
ו-?
שטויות, פטר דאדא את הנושא בנונשלנטיות רובאית. מה כבר יש לו לדביל חוץ מכמה אלפי טילים בליסטיים ועוד איזה ארבעים אלף רקטות עלובות בגבול הצפוני.
אה, אמר טומבי. וזהו?
נו טוף, אמר דאדא, גם כך וכך טונות ראשי קרב כימיים וביולוגים. וטילים עמוסי אנתרקס. וסוחרי שטיחים פרסיים מוצנחים שעוברים מדלת לדלת ומציקים עד שבא לך למות. ומופע חדש של ריטה. ושאול מופז. ואופציה לגל סרטים איראניים נוגים בסינמטק –
ומה יש לנו נגד כל זה, תהה הצ'יף.
אהא, הזדקף דאדא, לנו יש טיל קֵץ!
טיל מה?
טיל קץ, מסתבר, הוא התשובה האולטימטיבית לאיום הטילים, שכן פוגש הוא את השיהאב הנורא מעל האטמוספירה, קורא לו בשמות (כולל הורים) ולסיום מפזר כסף קטן מעל האוקיינוס האטלנטי, למען יתרסק המנוול בין הגלים.
אז אין סיבה לדאגה, אמר הצ'יף לקיזי בערבו של יום.
אבל אולי בכל זאת כדאי לארוז, הרהרה רעייתו בקול.
מה את דואגת, אמר הצ'יף נחרצות. כלום לא יקרה. כלום! (יולי 2008)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: