שירת הסוואנה

בחלקו הראשון של המדריך, האב ג'ון, תיארנו את נחיתתך הרכה בלב המאפליה. כעת נתרכז בדרכים היעילות והמהירות ביותר ליצירת קשר עם אותן אוכלוסיות נבערות, הממתינות ליד קתולית בוטחת שתנחה אותן אל האור - ורצוי לפני הגעת הפרוטסטנטים המנוולים, המאיימים להשתלט על כל מיכרות היהלומים ביבשת השחורה.   

איתור וזיהוי - הבוקר עלה! מועצת ההגמונים שליד הוד קדושתו מעריכה מאוד את הקרבתך העילאית מליל אמש, שבוודאי תעניק לך נקודות זכות בבוא הארמגדון (אם רק תואיל למחוק את החיוך מפרצופך הזחוח, כלומר). כעת השתחרר בעדינות מחיבוקו של מונגו וגלוש במורד העץ, כשאתה מקפיד על הבעה בלתי מתחייבת. נצל את ההפוגה כדי לשאוף עמוקות אוויר צח ולהודות לבורא עולם על טוב חסדו, ובמיוחד על התבונה הרבה שגילה בעת בריאת יצירי כפיו המועילים - כולל נחש הממבה השחור, שצלל ברגע זה מאחד הענפים ונכרך סביב צווארך. הסר דאגה מליבך, האב ג'ון! אמנם, עסקינן במכונת הרג משוכללת, אך לרשותך עומדת טכנולוגיה קתולית מנצחת. התז מעט מים קדושים על ראש השרץ וצפה בו זוחל בענווה ומחפש אחר תא הווידוי הקרוב. אם אין היצור פועל כמצופה, אלא בוחר דווקא לשגר 200 סמ"ק ארס קטלני במעלה כלי-דמך הכליליים - נצל את עשרים השניות שנותרו לך ודפדף בזריזות לפרק 8 ("כריתת יד עצמית: הרדמה מקומית כפינוק מיותר").

זמן להתקדם! עלה על אחת הגבעות והתמקם לתצפית. משטח העשב הצהבהב והגבוה, זה המקיף אותך מכל עבר, קרוי "סוואנה". למען לא יופץ ניחוחך בקרב האוכלוסיה המעודנת - השתדל לנוע כנגד כיוון הרוח, דבר שעשוי לשפר מעט את מיקומך העגום בשרשרת המזון המקומית. בשלב זה מומלץ שלא להפגין נוכחות בולטת, ובעיקר להימנע מחיכוך עם בני משפחת החתולים הגדולים, קרנפים, תימסחים ונגיפי אבולה. למעשה, רצוי לנקוט במדיניות גורפת מעט יותר ולהיטמע כליל בסביבה הטבעית. ערימת גללי הפילים שמימינך, למשל, מהווה פיתרון חמים ונוח לצורך העניין, אם כי מהביל משהו. אמנם, קרוב לוודאי שמספר הרהורי כפירה בנדון יפעמו בקירבך בשעות הצהריים - עת תעלנה הטמפרטורות על חמישים מעלות צלסיוס, ונחילי זבובי צה-צה שגודל כל אחד מהם כאשכולית בינונית יגיעו לסעודה קלה - אך ודאי תתנחם במחשבה המעודדת, שכל זה הוא כאין וכאפס לעומת התקף טיפוס המעיים הצפוי לך לעת ערב.    

קונטקט - אמץ רוחך וצפה בריכוז בסוואנה! עד מהרה תוכל להבחין בדמות שמנה ומכוערת, המתנהלת לאיטה תוך גירוד אחוריים נמרץ. עיון קצר ב"מגדיר הכנסייתי לעולם החי" יטעה אותך לשער כי מדובר בחזיר יבלות, הסובל מאפילפסיה אקוטית בשלב סופני - אך אל לך להיחפז ולהסיק מסקנות. למעשה, האב ג'ון, זכית זה עתה לפגוש בבושמני מדגם "בוטולזוס הוריבלוס", הידוע גם כסתם בוטולזי. לאחר שיסיים הלה להפוך סלעים ולתחוב לפיו מגוון חרפושיות, גש אליו בעדינות והסב את תשומת ליבו באמצעות ציטוט פסוקים מדרשת ההר. כעת הסתובב, שא רגליך ורוץ במהירות,  משל היית פטרוס הקדוש באמצע המופע המרכזי בקולוסיאום. בוטולזי דנן מהיר מאוד הינו, יחסית לנתוניו הטבעיים; והנבוט הכבד אשר בידיו אינו משמש דווקא כאמצעי הידברות דיפלומטי.

רוץ, האב ג'ון, רוץ כמו הרוח! מותר ורצוי אף לזגזג ולנקוט באמצעי תימרון אחרים, במיוחד לנוכח מטר חיצי קוררה רעילים שיורק הנ"ל דרך קנה במבוק חלול. זכור, כי חץ קטן שכזה גורם שיתוק מיידי לגנו ממוצע במשקל חצי טון, קל וחומר כשמדובר בכומר רזה וחיוור. אנו בטוחים כי נפשך מתרוננת בקרבך, לאור הצלחתך ביצירת מגע ראשוני עם ברואיו הנשכחים של האל הטוב; עם זאת, האב ג'ון, רצוי שלא להיתפס לאופוריה מוקדמת, במיוחד עקב העובדה שטרם הספיקות לעיין בפרק 12 ("מלכודות פילים מסאיות: זיהוי ועקיפה"), וכעת הינך צונח מטה לתחתית בור אפל שעומקו כשנים-עשר מטרים. רצוי שהחבטה האיומה, הצפויה לך תוך שבריר שניה, תתרחש בשוליים; זאת עקב מנהגם התמוה של המסאים לנעוץ חניתות מורעלות בתחתית הבור (כשהלהב הממורט מופנה מעלה, אם ביקשת לוודא). כפי שציינו כבר, האב ג'ון, אתה עשוי להתגעגע לעוד לילה קסום במחיצת מונגו את קומפני.

בפוסט הבא: אירוח מסאי מסורתי - יתרונות וחסרונות