על סף שיגעון, מי אני ?!

כמה מהר הוצאתי אותך מחיי, אני עדיין לא מאמינה,

זה מרגיש כאילו מעולם לא הית חלק מהם, זה מרגיש ריק מאי פעם.

וקצת מיותר...

אני לא יודעת עד כמה הרסתי אותך, ושברתי, אולי בכלל לא, ואולי אתה לא מוכן להפתח ככה יותר כלפיי אף אחת,

אבל גם איתי זה לא היה אמיתי, ולא יכולתי להמשיך לרצות אותך, להיות מי שאני לא, להיות מי שרצית שאהיה.

האמת, שלא אכפת לי עד כמה נפגעת, כי רק עכשיו אני רואה כמה אני הרוסה, וכמה נזק נגרם לי.

ואתה לעולם לא תבין, וזה הדבר היחיד שכואב לי, 3 שנים העברתי איתך ומעולם לא באמת ניסית להבין אותי,

ואת הראש הפסיכי שלי, אף פעם לא באמת הית שם בשבילי, רק אני בשבילך.

"את כמו אגם קפוא.. דמותי משתקפת בך,

עם הסדקים שניהיו הבעיה שלי ברגע שנפגשנו,

את נקייה, אבל הלכלוך פגש בך בדרך לא דרך.

את מתחדשת לפי תקופות ומחביאה מתחת למראה הנוקשה

והמבט הקודר חיים שלמים שאיש לא יראה ללא הציוד הנכון..

את כמו השמש, קשה לי להסתכל אבל אני מוכרח

ההתמכרות הלא מוסברת לסינוור,

רק את יכולה להוציא ממני את הצבע האמיתי שלי, של עיניי,

וכשקר מבפנים ומבחוץ את המשאלה היחידה.

את כמו אדמה, את שלם אחד המורכב ממיליארדים של חלקיקים בצורות סוגים ומרקמים שונים,

את תדעי לזעזע את כולם בחיוך ולהפיל עולמות כשרע,

ליצור לנו מקומות יפים מתוך רצון והרגל,

את תדעי להוציא מכולם את הרצון לחקור כל פינה בך.

את כמו הרוח, את תלכי ותבואי ותשני סדרי עולם, את תמלאי חיים גם בדומם שבדוממים

יודעת לצבוע את עצמה בצבעים שלה ולרקוד גם כשלא הכי מתאים לכולם,

מערבולות הנפש מגיעות רחוק אבל עין הסערה מזכיר עד כמה אנחנו רחוקים מהתהום"

(© זכויות יוצרים/אורן)

דצמבר 2013,

4 שנים למלאך שלי, כרטיסים לתאילנד, הרבה אלכוהול, תקופה עמוסה בצבא,

חברים קרובים בלבד, מסיבת רווקות של אחותי, פסטיבל טבע, קיבוץ רעים,

3 חודשים לחיי רווקות, נובי גוד ספונטני ומטורף.

2014, שתהיה שנת חופש והצלחה !