MY LIFE!

חשבתי לעצמי שאני פשוט חייבת להמשיך ולכתוב איפשהו את מה שאני מרגישה.

אז ככה, בסוכות עברה שנה.

שנה מאז שהתחלתי לאהוב את אותו ילד.

בהתחלה זה היה משהו קטן, הייתי בטוחה שבטח יעבור בקרוב, אבל הנה, שנה שלמה, ואני עדיין חושבת עליו.

כנראה שזאת האהבה הראשונה שלי=/

אני בחיים לא אוכל להגיד לו את מה שאני מרגישה, אני בטוחה שהוא רואה אותי בתור ידידה, סתם ידידה...

לפני כמה זמן גם גיליתי שחברה שלי גם אוהבת אותו (כמה נפלא) אבל היא לא רוצה לספר לו את זה כי היא מפחדת להרוס את הידידות ביניהם...

בכל מקרה, אם יום אחד הם יהיו ביחד, אני יודעת שזה ממש ינפץ את הלב שלי.

זה די מעציב אותי שאני יודעת שאני כ"כ אוהבת אותו ושהוא ממש חסר לי, אבל אני לא יכולה להיות איתו...

טוב, מה אני יעשה? ככה זה, האהבה כואבת לפעמים....

יום אחד אני אשכח אותו, אני בטוחה (זאת גם הברירה היחידה שיש לי אני חושבת).

בסה"כ אני נהנית מהחיים שלי, אני כל יום מבלה עם חברות וכאלה...

טוב, נראה לי שלעת עתה אני אסיים,

נחמד לחזור:]