אני כבר שבועיים ויום בלי אופנוע... מתנייד בתחבורה ציבורית... תחבורה ציבורית עאלק, סיוט שלא היה כדוגמתו... כבר יצא לי לשלם מחיר מלא ולעמוד כל הדרך פעמיים, מה שנתפס כלא ראוי בעיניי...
נסיעה של חצי שעה עד ארבעים וחמש דקות בכלי רכב פרטי נמשכת כשעתיים... צפיפות, גועל...
היום עליתי לאוטובוס והתיישבתי לי, אחרי כמה דקות התיישב לידי בנאדם מסריח בטירוף... אבל ממש מסריח ובזמן שאני מתלבט מה עדיף, לעמוד כל הדרך לתחנה מרכזית או להמשיך ולהצמד לחלון הוא נרדם ונמרח עליי... כמובן שזינקתי מהמקום ונעמדתי...
לא יכול יותר לשאת את זה... סיוט שלא ברא השטן... מזמן לא חשתי כל כך עייף ותשוש, מבלה 4 שעות רק בנסיעות הלוך ושוב מהעבודה...
מקווה שמחר נושא האופנוע יסגר... כל האופנועים שנבחנו טלפונית ירדו מהפרק מלבד אחד שמגיע מחר בבוקר לבדיקה אצלי במוסך... אם יאושר אני אקנה אותו מיד, אעביר בעלות ובטח ואגיע אל המנוחה והנחלה...
זה הוא:
ואם הנושא יסגר... זה מה שהוא יודע לעשות...
ובקיצור מחר בבוקר...
ואיך אפשר בלי...
ו.... קצת פורנו...
וציטוט היום... מאת פאנגס הענק...
"דמיינו שלושה אופנוענים שנכנסים אל הסופרמרקט הגדול של החיים . האחד רוכב על אופנוע כביש, השני על אופנוע שטח והשלישי על דו"ש ענק. רוכב הכביש הספורטיבי טס במעברים, פונה כמו סכין ומאיץ כמו רקטה, אבל לא רואה בכלל מה יש על המדפים. לעומתו, רוכב השטח נוסע על המדפים ורואה הכל. אבל זה כי נוסע דרך כל המוצרים; גם טובע בבוץ של הסלטים, גם מחליק על הפסטרמה, גם אוכל את כל הבאמפים של אריזות החיסכון של אקטימל וגם צריך לטפס את ההרים של נייר הטואלט. אבל לעומת שני אלה, רוכב הדו"ש הענק עושה קניות; נוסע במעברים בקצב מהיר, הרבה יותר מהיר משל אופנוע שטח, אבל לא מדי. כזה שמאפשר להרים את הראש ולהסתכל על המדפים. מדי פעם, כשהוא רואה משהו שכדאי לקחת, הוא מטפס על המדף ונותן גז. אין לכם מושג כמה אחיזה יש על הגושים הענקיים האלה של גבינה צהובה. בכדי לא לרסק את הביצים, או כשהוא לא מסוגל לעבור בין הקרטונים של החלב, הוא פשוט יורד למעבר, מכניס פצצה של גז דרך כמה פניות, ונכנס לפרפר בתוך הפיצוחים בתפזורת"
וכמובן, הלינק כתבה המלאה:
http://www.fullgaz.co.il/archive/mar-08/news/fg39350-gaziya-0403.php
זהו, אני שפוך ומחר יום קשה...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: