| 2/2014
ניו יורק
ניו יורק ג'יי אף קיי איירליינס. מסעדה קטנה ויקרה. הוא יושב שולחן מולה. ליד החלון. הוא יכול להיות אבא שלה, אבל לא אכפת לה. ההתמכרות הזאת לכסף. לחליפה. לכוח מסחררים אותה. ולו יש את הכל. היא מחייכת אליו חיוך שהוא גם תמים וגם לא, החיוך הזה שגבר לא יכול לקרוא אז הוא יהיה חייב לבוא להסתכל מקרוב. אז הוא בא. כי הם תמיד באים. לא בגל שהיא הכי יפה אלא בגלל שיש לה יכולת להסתכל למישהו בעיניים ולגרום לו לחשוב שהיא יודעת בדיוק מה עובר לו בראש. היא לא יודעת באמת אבל היא טובה בלנחש. הוא מסתכל עליה, היא מחזירה מבט. לא מתביישת. הוא צוחק. הוא הפסיד. הוא קם ומתיישב מולה:
"how can i help u sir?" היא שואלת בחצי חיוך,
"i can ask u the same question, u staired at me for the last 10 minuts" הוא ענה. היא צחקה מכל הלב, הטריק הראשון בללכוד גבר מבוגר, זה לצחוק ממנו. זה לגרום לו להרגיש שהוא מרשים וחזק וצעיר, מה שמתחבר לטריק השני, לגרום לו להבין שהוא יכול להשיג אותך. אם הוא לא חושב שהוא יוכל להשיג אותך, הוא לא יטרח. והיא ידעה את זה וכמו עכבישה היא כרכה סביבו את החוטים:
"u know there's a fraze by marilynn monroe that say: a man that can make a woman laugh can make her do anything..."
הוא צחק: "i love this fraze".
הוא מתמכר למבט שלה. היא שואלת את כל השאלות הנכונות, מדברת קצת, צוחקת הרבה. פוקחת עיניים גדולות ומתפעלות מכל פלוץ שיוצא לו מהפה. והמבטא הזה...המבטא הזר, המסתורי שמוציא את כל הגברים מדעתם.
"where r u from? i love your accent"
"israel"
"wow..you've been in the military?"
"yes"
"me too, what did u do there?"
"yes but your military is pussy, our military is the only for the rough once"
היא אומרת והוא צוחק ומתהפנט אליה. מתמוגג מההשפלה, נהנה מהקרב הקטן איתה.
"yes but u actually have to go there, i did it for my own free will"
"yes but all the girls have to do 2 years, i did 3 because i was a commander. i command on 50 man like u"
הוא מתמכר לפנטזיה, לרגע הזה, וגם היא נהנית מזה. איפה המציאות ואיפה היא. למי אכפת בכלל שהיא הייתה ג'ובניקית בקירייה. למי אכפת בכלל מי הוא. אולי יש לו בכלל אישה אחרת בנמל אחר בעולם. אולי היא כבר מתכוננת. בוחרת בגדים. קונה שוקולד. מכבסת את הסדינים ושוטפת את הבית. אולי לא. לא אכפת לו אז לא אכפת לה. בשבילו היא מפקדת נועזת שמובילה את הגדוד, וכרגע היא יושבת מולו עם אודם אדום וחולצה לבנה שקופה שנופלת על הגוף המושלם שלה. וגם אם הכל זה רק אשליה הוא לא יכול ולא רוצה להפסיק. רק שתמשיך לשאול. כי כבר הרבה זמן אף אחד לא שאל. רק שתמשיך להסתכל עליו עם העיניים האלה של החתול עיניים של מישהי שיודעת הכל אבל עוד לא ראתה כלום והוא מוכן לזרוק הכל לפח רק שתמשיך להסתכל. הם הולכים לשירותים. הכי קרוב לשירותים של המטוס שהוא אי פעם יגיע. הבגדים נופלים, נקרעים. היא עוצמת עיניים ומחייכת. כשמחייכים אי אפשר להרגיש פחד. זה פטנט שהיא המציאה מאז שהיא ילדה קטנה, ברכבת הרים היא לא הייתה צורחת היא הייתה צוחקת. הוא מנשק אותה באוזן ומצמרר לה את כל הגוף, היא מדמיינת את אשתו מחכה לו וצוחקת, הפחד כמעט עובר. היא אפילו נהנית קצת, בינה לבין עצמה, מכל המשחק הזה. "את שחקנית" היא מזכירה לעצמה בלב. היא מפנה אליו את הגב, שיזיין אותה בדוגי, שלא תצטרך להסתכל. המכנסיים שלו על הרצפה. עכשיו זה הרגע שלה. הלב שלה עולה עד הצוואר ודופק כמו משוגע. היא עושה את זה. לא בגלל הכסף, לא אכפת לה. זה הריגוש. זה הנקמה. הנקמה הקטנה שלה על כל הגברים שניצלו, השפילו, פגעו והשתמשו בתמימות שלה, כל אלה שחשבו שהכסף שלהם יקנה אותה. כל אלה שהציעו וגם אלה שרק חשבו את זה בלב, וכאלה שעשו את זה לאחרות כמוה. הוא גומר. היא מזייפת. ככה זה החיים. בקרוב היא תהנה והוא יצטרך לזייף ולשקר, לאשתו, לילדים, ובעיקר לעצמו, שהכסף שלו נשרף אצל בחורה בלי שם שניצחה אותו במלחמה הנצחית בין המינים. מי יותר חכם. מי ניצל את מי. היא יודעת שהדרך היחידה שלה לנצח באמת, זה לתת לו להרגיש כאילו הוא ניצח, עד שזה שח מט. |
|
|
|
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: