זה היה במסגרת הקנטות שבועית של שיחת שבת אחה"צ.

אח קטן-גדול השמיע בקולי קולות את השיר האהוב עליו. אם יש מוזיקה עברית, מוזיקה ים תיכונית, מוזיקה מזרחית, מוזיקה מזרחית כבדה ומוזיקה כ"כ כבדה עד שהיא כבר מקוטלגת כ"מחתרתית", אז המוזיקה שהוא השמיע היה במחתרת של המחתרתית. שיר מטופש, נראה כאילו ניסו למלא מילים רנדומאליות לתוים של פסקול של סרט טורקי, ו... פשוט לא יצא מוצלח. שומעת שורה, מכווצת את המצח, שואלת את א' אם שמעתי נכון:

אני: מה הוא אמר? אחת? (כך הוא מתאר את מושא השיר!?)

א': כן

 

אחרי כמה שניות, הפזמון חוזר על עצמו,

א': לא "אחת", "האחת".

אני: עם הא' הידיעה? כן, זה דרך לקרוא למישהי יקרה. לא נראה לי שזה משפט תקין אפילו. צריך לדווח לאקדמיה לעברית

 

 

בעוד השיר מתנגן, יודעת שחלק מההנאה שלו זה לגרום לנו לסבול, מקניטה את אח קטן גדול:

אני: זה נשמע כמו מכתב אהבה שאח קטן-גדול כתב למורה שלו

אק"ג: לא כתבתי שיר אהבה למורה שלי

אני: כן, זה הסגנון שלך, בהחלט שיר שהיית כותב למורה שלך, בטח כתבת אחד כזה

אק"ג: איזו מהן?

אני: אתה רוצה לומר שכתבת מכתבי אהבה ליותר ממורה אחת?!

 

 

מצהירה לכל בני הבית: הוא מודה בזה.