לפני הכל אני אודה שנכשלתי באופן שלא צפיתי. ז'תומרת כן, צפיתי. לא צפיתי שאכשל, אבל צפיתי ב"כוכב נולד". מה לעשות, כשמשעמם, באים לשבת מול המדורה, מביעים דיעה על ביצוע כזה או אחר, מביעים יותר דיעה על שופט כזה או אחר, הרבה ביקורת כלפיהם, ככה, יוצא שבסוף הופכים ל"צופים" של התוכנית המנוונת, הגרסה הכל כך לא מוצלחת למקור האמריקני. מה אפשר לעשות? זו לא הפעם הראשונה, כנראה גם לא האחרונה.

בכל אופן, יותר מלביצועים, לעיבודים או למתמודדים, יש לי הרבה ביקורת כלפי השופטים. מי או מה הכשיר אותם לכאלה? מה הסמכות שלהם? מי הכתיר אותם? יותר מזה שניתנה להם הזכות לבחור את המתמודדים הסופיים, האפשרות להביע את מורת רוחם מביצוע נהדר או להרעיף את כל הסופרלטיבים על זמרת שצועקת את כל השיר או לזמר שמנסה להידמות לפופ רוקיסט כשעושה עיבוד לשיר של אייל גולן אבל יוצא לו יותר חיקוי של זהבה בן, ואני מרגישה כאילו מריעים למלך העירום, כי ככה זה שלהפקה יש אג'נדה משלה ומנסים לקדם את המועדפים של ההפקה. העונה הזו, או שאולי זה התחיל כבר קודם, אני לא בטוחה, יש טוויסט חדש: בסוף התוכנית יש לשופטים דירוג משלהם, שקובע לא פחות מ-25 אחוזים (!!) מהדירוג הסופי. זה לא פוגע קצת-קצת-קצת ברעיון של בחירת הצופים? אני לא פרייארית להצביע לדבר כזה, אבל בכל זאת, הרעיון מקומם.

 

עוד דבר שהציק לי, שמתי לב אליו בעונה של מרינה-מעודה-ההוא שהסתבך עם סמים בצה"ל, זה ששופט מסויים, לפני שהתו הראשון התנגן, דעתו על הביצוע או המבצע הייתה כבר ברורה. אם המתמודד נראה טוב יותר, או בצד האקצנטרי יותר, בעל נטיות שונות, נראה כאילו יכול להשתייך למגזר מסויים, יעזור לקדם אג'נדה כזו או אחרת מתישהו, אך פרט למקרה של מרינה, בעיקר מתמודד, אותו שופט פשוט יידלק עליו, יימרח עליו, יישפך עליו, יכריז שזה הביצוע הכי טוב של הערב, הכי טוב של העונה, הכי טוב של התוכנית. שזה ביצוע של גמר. כן, בטח. בסך הכל, בלי קשר לרמה של השיר, הבחירה, העיבוד או הביצוע, השיפוט ניתן לפי נתוני המבצע או מבצעת. אם הוא מחבב אותו או אותה או לא.

 

נזכרתי היום במבחן הסבירות. זה משהו שלמדתי לפני מס' שנים שניתן לספור על יותר מיד אחת. עד כדי כך שאני לא רוצה להתחיל לחשוב כמה בדיוק. כל כך מזמן. זה היה באותה שנה א', שבין כל קורסי המבואות שמתוכם נזכור במקרה הטוב שפעם למדנו מה המושג הזה אומר, למדנו גם מבוא לסטטיסטיקה. גם בקורס הזה, לא טרחו להסביר על הוכחות או חישובים, פשוט נתנו לנו נוסחה, לימדו אותנו מה להציב איפה בנוסחה, להשוות את התוצאה לטבלה מסויימת, ולנתח במידה אם הנתון משמעותי או לא. זה לא משהו שרובכם תתעסקו איתו, אבל אם אי פעם תקראו מחקר, סביר שתתקלו במושג סטטיסטי כזה או אחר, עדיף שנאמר שלמדתם את זה ונצא ידי חובה. שיהיה. מאז עברו כמה שנים, אני לא זוכרת הרבה מעבר לממוצע, חציון, התחלקות נורמאלית, אבל נזכרתי בתרגיל מסויים, נראה לי שזה היה בקטע של התחלקות חי בריבוע או טי בריבוע או משהו כזה: שופט נחשד שפסקי הדין שלו אינם ללא משוא פנים, יש נטייה להחמיר או להקל עם מגזר מסויים. לצורך כך נאספו (הומצאו?) כל פסקי הדין במשך השנים, נתנו לי את הנתונים והוטל עליי להציב מספרים בנוסחאות על מנת לקבוע אם ההשערה נכונה או שגוייה. נרתמתי למשימה, הצבתי בנוסחה, הקלקתי במחשבון, כתבתי את התשובה בפורמט המתבקש (בסבירות גבוהה או נמוכה, אין דבר כזה ב-100% במדידות כאלה, צריך להיות זהירים) יצא שהשופט לא כזה נטול משוא פנים. ידעתי שאת התרגיל יבדוק אותו מתרגל שכולם חשבו שהוא חתיך, אני חשבתי שהוא חמוד, אבל הטעם היה קצת שונה. אם היה מתרגל של פיזיקה, אז אולי הייתי מתאהבת, אבל רציתי להישמע כאילו אני לא מרובעת כ"כ, הוספתי לאחר האבחנה ששיקול השופט מוטה, השופט הוא בן... נראה לי קצת גיקי עכשיו, אבל זאת לא חוכמה אחרי ככה וככה שנים שמתעצלים אפילו לספור. כשהמתרגל פתר את זה בכיתה הוא חזר על אותו משפט, אולי השלים את הבלאנק בשלוש הנקודות. ואולי זה היה ההנחתה שאחרים גם הוסיפו לפתרון שלהם? אם הייתי מוצאת את התרגיל, הייתי סורקת אותו ומעלה אותו. אבל יכול להיות שהוא כבר נזרק. או שאולי כתבתי אותו בעפרון שכבר דהה. לא נראה לי שאטרח אפילו לחפש. עכשיו כשאני חושבת עליו אני חושבת שהמגזר של המקופחים היה נשים.

 

למה זה עלה היום? לא זוכרת מתי היתה הפעם האחרונה שנזכרתי בתרגיל הזה. אולי זה כי בשבוע שעבר עשיתי מהלך וניגשתי לראיון לגבי המשך הלימודים? המאמרים שהתחלתי לקרוא כדי לקבל קצת חומר רקע עדכני? אולי מה שהיה רדום או מודחק במעמקי הזיכרון מתחיל להתנער מאבק ולהפוך לרלוונטי? אהה, מי יודע?