כבר כמה ימים שאני נרגשת ועולצת בזכות דבר שאיבדתי לפני הרבה זמן ורק עכשיו מצאתי דרך לשחזר אותו: נס-קפה. אז ככה: מאז שאיבדתי את היכולת לעכל לקטוז ועם זה, את אחת ההנאות הקטנות, נס-קפה, אני מאוד מתבאסת כל אימת שאני רואה מישהו שותה את המשקה המופלא הזה, עשוי קפה מיובש ובעל מרקם חלבי נפלא, שאף שלאחרונה איבד את הבכורה לתה בביתנו, מדי פעם בכל זאת הייתי מגוונת ומכינה לי ספל. ולא, לא ניסיתי כדורי לקטז. גם לא בא לי לנסות. מזה זמן נאלצתי להסתפק בתחליף פרווה (שפרט לעובדה שהוא פרווה, הינו גם אנלוגיה לכך שטעמו הוא "חסר בשר", מוזר שזה עולה לי. זו אנלוגיה אחרת, נוצרת לי סדרה הנדסית מתכנסת במחשבה, עושה לי כאב ראש לדוש בזה, אני מרגישה שאני טוחנת מים, טוב, להפסיק! עכשיו!) חלב סויה. פרט לכך שלא נעם לי טעמו החדש של הנס-קפה, ועם הנסיון המר (לא בטעם, מר מטאפורי) שהיה לי עם המוצר של תנובה, איתו הרגשתי בטעם לוואי מאוד חזק והוצאתי אזהרה ברורה ולא משתמעת לשני פנים, לקנות רק אלפרו (פעם אחת, בשישי אחה"צ סרקתי את כל סופר מגה בעיר, לא מצאתי את המוצר שרציתי, לא היתה לי ברירה אחרת וקניתי את זה של תנובה), המרקם והטעם היה שונה לגמרי מזה שהכרתי. הבחנתי שניתן להבדיל בין המשקה שלי לזה של עכלני הלקטוז בכך ששלי כהה יותר. ולא מפני ששמתי יותר קפה. בשבוע שעבר החויה הנוראית פשוט גדשה את הסיאה! הטעם היה נורא. היה מאוחר, הייתי נואשת וביקשתי שאחי בדרך יביא איתו חלב סויה. למרות שהמוצר שנרכש היה אלפרו. בבדיקה מדוקדקת יותר גיליתי שלמרבה הזוועה, אחי קנה לא את זה הרגיל (יש כל מיני סוגים, בטעם וניל, בטעם בננה, בטעם טבעי, אריזה ירוקה, אדומה, צהובה או כחולה. רשימה חלקית. לא זוכרת מה זה מה), הוא אמנם קנה אריזה כחולה, אבל לייט. 1.2% שומן. הכה בי שלמעשה שתיתי מים עם צבע! חשתי את אותה חלחלה שעברה בי בעת שבמקום עבודה קודם הגעתי למטבח להכין שתייה וראיתי שנותרה רק האריזה האדומה של חלב עמיד 1% (כי משום מה הביאו משני הסוגים חלב עמיד 1% וחלב עמיד 3% אותה כמות, או שרק נדמה לי כך). או כשראיתי מישהו (בד"כ זו היתה מישהי) ממש משתמש בחלב הזה (למען האמת קשה לי לקרוא לזה חלב. זה חלב רגיל 3% מדולל לכדי שליש עם מים). התחליף אלפרו המזוויע הזה נגמר בחג שבועות. ביום שלישי יצאתי לקניות. במדף של חלב הסויה חיפשתי את זה הנורמאלי עם 3% שומן. להפתעתי לא מצאתי מוצר כזה. הבנתי שסטנדרט של מוצרי חלב סויה הוא רק 1.9% שומן. הרגשתי מרומה על זה שהמשקה שצרכתי עד עכשיו היה בעצם סב-סטנדרט, מטומטמת שבתור צרכנית פשוט הנחתי שידמה לחלב ולא בדקתי את זה, גאה שלא בדקתי את זה כי זה אומר שהפרעת האכילה היא באמת היסטוריה (למרות שפעם כן בדקתי את הערך הקלורי וראיתי שיש מוצרים עם 60 קק"ל ל-100 מ"ל, כנראה תוספת הסוכר וכאלה עם 42-43 קק"ל ל-100 מ"ל, אז יכול להיות שאני באמת רק סתם מטומטמת, כי חלב רגיל אמור להיות בערך 53 קק"ל ל-100 מ"ל והפרש של 1.1% שומן הוא בערך 10 קק"ל) ובעיקר שמחה, כי לא הכל אבוד ואפשר בעצם לשפר את המצב. כנראה שמוצרי חלב סויה מיוצרים לפי תקן זר, כי אם זכרוני אינו מטעה אותי, בארה"ב חלב רגיל הכיל 2% שומן, לא מצאתי 3%. אבל אז ידעתי את זה. והכנתי נס-קפה או שוקו עם חלב מלא. לא חצי מים חצי חלב כמו שאני עושה כאן. הכל עניין של הרגל.

בכל אופן, קניתי חלב סויה 1.9%, קניתי שמנת צמחית לקפה (אח"כ שמתי לב שהיא רק 11% שומן, מטומטמת, תפסיקי לעשות הנחות, תבדקי!!), הוספתי בערך 140 מ"ל שמנת ל-900 מ"ל חלב סויה. עשיתי מבחן - מרוב התרגשות בקושי יכולתי לדבר. סוף-סוף, נס-קפה נורמאלי. שלא לדבר על זה שאפשר לשחק עם אחוזי השמנת במשקה, ואז לקבל משקה עוד יותר איכותי. וגם אפשר להשתמש גם בשמשת חלבית להשבחה, כי היא דלה בלקטוז וגם מדוללת עם הסויה. האפשרויות לא נגמרות.

עכשיו רק נותר לי לשכנע את אמא לעשות טיול לשכונה רחוקה, לחנות בה היתה פעם קונה לי קפה בטעמים (אגוז לוז, פקאן, שוקולד, כואב לי להיזכר) עם ארומה וטעם שפשוט לא טעמתי באף מקום אחר ולהכין לעצמי קפה ממש, ממש משובח.