קניות בסופר. מה שמחסור חמור בנייר טואלט, שדרש אגב שימוש בנייר סופג כשהמלאי מזמן אזל, עשה חשק לחמאה ודבש עם המופלטה שנעשתה לא בשביל מאורע מיוחד, אלא מפני שאמא קיבלה מתכון חדש ועקצץ לה לנסות (והוורד מסמן לי את המילה באדום, כאילו אין מילה כזו. לא עם י' ולא בלי י'. בכוונה לא שמתי גירד, למרות שכל פעם שאני חושבת על שורש אחד ע.ק.צ.צ או ג.ר.ד ישר עולה לי באסוסיאציה צורה מהשורש השני, זה כנראה התחיל כשתהיתי על פרסומת לכרטיסי חיש-גד, ועל המסכנים שקונים אותם, משפט המפתח היה "לא מגרד לך להרויח?", נזכרתי שהמורה לפיזיולוגיה הדגיש את העניין שהגירוד זה לא ההרגשה, עיקצוץ  זו הרגשה וגירוד זה הפועל שאדם עושה כדי להרגיע את העקצוץ. יש איצ' ויש סקראצ', וחשבתי על אותם מסכנים שמלבד חלומות בכסף מוכרים להם גם שפה לקויה, וגם כשאני רואה פוסטר כזה על דוכן לוטו בא לי לקחת מרקר או ספריי ולתקן מגרד למעקצץ, למרות האינטרס הפרסומי בצורה הזו. אבל סטיתי מהנושא, אחזור אליו). שוב, נסענו לסופר, אני בגופיה לא כ"כ צמודה ולא כ"כ רפויה, חצאית שאמא שלי הייתה מעדיפה לא לראות אותי בה, לא מפאת צניעות. פשוט גזרה א-סימטרית מציקה לה. לי עיקר הבעייתיות שלה היא ההדפס פסים אלכסונים המכוער. אם הייתה לי כזו בבד עם דוגמה וצבע אחר היא בטח הייתה נכנסת לרשימת הבגדים הפופולאריים שלי. בינתיים אני בעיקר עושה איתה ספונג'ה. ובכל זאת הלכתי איתה לסופר. אחי משום מה גם הגיע, אמר שכדאי שאחליף בגדים. "למה?" תמהתי, הוא אמר שרואים את הכל. היינו באור יום, כשהשמש שוקעת. נתתי מבט חטוף בעצמי, אמרתי שהחצאית (שעשויה מבד טריקו) בכלל לא שקופה. הוא אמר שהחולצה שקופה. ומה זה שקוף? שרואים את החזיה. אמרתי לו שהוא הוזה. אם רואים מתאר של חזייה זה לא כ"כ מזיז לי. יש לי חזיות בצבע עור שקניתי בדיוק לצורך הזה. החולצה ההיא עם בד מספיק עבה, ואף שהיא לבנה, לא נופלת בגדר צורך.

בסופר בכניסה יש שולחן עליו מוצגים כל המוצרים. אני מציינת לאחי שבא לי מבינהם קרם הגנה 45 של ד"ר פישר 250 מ"ל ועוגת שוקולד פירורים, לזמן שמתחשק מתוק ואין, או כמו בסופ"ש האחרון, אמא תוכל להכין עוגה שלא מכילה שוקולד ולחמוק מביקורת. האפייה שלה אפילו לא הייתה מוצלחת והיא האשימה את התנור. שיהיה, בכל אופן.

המוצרים הכי דחופים לי היה חלב סויה ושמנת לקפה, כדי לתקן את הטעם ולהסוות שלא מדובר בחלב אמיתי. אחרי חיפושים קדחתניים בסביבות המקררים של החלבי מצאתי אותם במעבר ליד, את הסוג אלפרו שרציתי (בטעם טבעי, לא אורגני, אבל מחזיק די הרבה, לא קרה לי שהתקלקל. גם אחרי שבוע במקרר אחרי הפתיחה) לא היה. הסתכנתי באלפרו סויה אורגני שאני חושבת יש לצרוך תוך 5 ימים. לקחתי גם שמנת עמידה לקפה של תנובה (גם כאן זה משהו שלא ניסיתי. הייתי מעדיפה צמחית של ריצ') ועוד חלב סויה אורגני שלא הכרתי קודם, נקרא הרדוף. מן אלה של תנובה התעלמתי. מעבר בדוכנים דרש פעמיים סריקה עד שמצאתי את עוגות שוקולד פירורים, לקחתי שתיים. לקחתי גם עוגת שמרים עם אגוזים (רק עכשיו אני מבינה שרכשתי עוגה בלי שוקולד או קקאו) ורולדת שוקולד. כי מדבקות על כל סוגי העוגות מצהירות שהרולדות חזרו. ננסה. במדפי המשקאות אספתי גם מיץ חמוציות פירות יער ושייקר קוקוס אננס. שיהיה.

בקופה העגלה הייתה די עמוסה במוצרים של אבא לבית. אחי אסף לעצמו איזו קופסת גרנולה עם פירות. שאלתי אותו למה. אמר שזה בשבילו. אבא מעביר את המוצרים שלו. אני מתחילה למסור לקופאית את המוצרים שלי. אבא אומר שכדאי להפריד את הקניות. באמת כמות המוצרים שלי הייתה די נכבדת. וגם בד"כ בזמן האחרון אני מוצאת שעוד לפני הקופה אני מבהירה לו שאני אשלם על החלק שלי. אמרתי לו שאני אחזיר לו אח"כ והמשכתי לדחוף מוצרים. הוא שאל "אין לך כסף?", ואני, בגופיה לבנה עם שרוולים קצרים, חצאית טריקו ללא כיסים, שאמנם משאירים מקום לדמיון, אך לא הרבה, משיבה: "נראה לך שיש עליי כסף?". אני ממשיכה להעביר מוצרים, אבא אומר שהגבול שלו הוא 300 שקל. אני שואלת אם אין לו עוד, הוא מפשפש בארנק, באף תא אין אפילו שקל נוסף. אני סורקת את הכיסים שלו, לוחצת על הבד עם האצבע, לבדוק אם הבריח כמה מטבעות או איזה שטר באחד מהם. ריק. אני מתחילה להעריך מה הסיכויים שלי לצאת עם מירב המוצרים שרציתי לקנות. עוד חיפוש של אבא בארנקו, אין מזל, מספר השטרות בידיו נותר 3. אני שמתי לב שנותרו עוד שלושה מוצרים שלא עברו את הסריקה האינפרה אדומה והמונה במסך של הקופאית מסמן שהסכום הכולל של הקנייה המשותפת הגיע לסביבות 290 ₪. בין המוצרים שכבר עברו יש את שני מיכלים של חלב סויה, בערימה של המוצרים שטרם עברו נותרו שלוש עוגות: אחת שוקולד פירורים ב-13.29 ₪, אחר הנחה 10.00 ₪, עוגת שוקולד רולדה ב-12.29 ₪, עוגת שמרים אגוזים ב-10.99 ₪.  אני מבקשת מהקופאית להוריד מהחשבון את הסויה אלפרו אורגני, יש שניים והוא קצת יותר יקר, מתחילה לחבר ולחסר, מעבירה לחיוב את עוגת השוקולד פירורים ואת עוגת השמרים אגוזים. חלב סויה אלפרו ורולדת שוקולד נותרו בחוץ. למשך מספר רגעים, בקצת חשש, חיכיתי לתוצאה הסופית של החיוב. 299.38 ₪. אנחת רווחה קטנה. נגמר המשחק במספרים. עם קצת שמץ של בושה, החזקתי את שני המוצרים שידי אינה משגת לקנות, כאילו תוהה מה הנוהל עכשיו (באמת מצפים ממני להחזיר את המוצרים למדף? כאילו מה? אין גבול לעלבון?!) הנחתי את המוצרים בקופה לא פעילה סמוכה. אני מתחילה לארוז עם אבא. בעודי אורזת, מסתכלת לעבר המוצרים שהשארתי מאחור, עלה לי פתאום רעיון לשאול את אחי אם יש לו כסף. אין לו עבודה, בדרך כלל אין לו, רק היום סיפר שפגש אח נוסף בתחנה המרכזית שהזמין אותו לסרט והוא ויתר כי לא היה לו כסף לפרגיות בלאפה. הוא אמר "כן" מהוסס. "50 שקל".  אז תביא! פקדתי עליו. חיש מהר נטלתי בידי את המוצרים המיותמים בקופה הסמוכה, פוקדת על הקופאית לחייב אותי גם עבורם. סוף טוב. בדרך לאוטו, עלה בדעתי שלא יכול להיות שלא ראה את הפדיחה שקרתה לי כשנוכחנו שאין כסף לכל המוצרים. לא יכול להיות שלא הבין שאני בצורך נואש לעוד כמה גרושים. הוא לא עד כדי כך טמבל. אמרתי לו: "אתה יודע, יש בך פן סאדיסטי, איך יכולת לתת לי להתייבש כך?!". הוא אמר שלא היה בטוח שהייתי מחזירה לו (?!, חוצפן. מכל ההתחייבויות שלי אליו היה רק פעם אחת שלא החזרתי לו. לפני מספר שבועות. זה היה כשהוא אמר שפחית שימורים של תירס תעלה בסביבות 15 שקלים, אמרתי לו לנסות יותר בכיוון של 5 שקלים ואמרתי לו  לא לפחד ללכת לקנות, ההפרש בין המחיר שיחוייב למחיר שהכרזתי הוא עליי. אני אשלם לו. אז יצא שאני חייבת לו. שקל. ולא החזרתי כי חשבתי שזה שולי עד כדי כך. ומטופש). בנסיעה הביתה שאלתי אותו למה ויתר על פרגיות בלאפה אם היו לו 50 ₪. הוא אמר שהביא איתו כסף לקניות. הוא קנה לעצמו קופסת גרנולה עם פירות, או ברנפלקס, או משהו בסגנון. אבל זכור לי היטב שהדגנים נרכשו יחד עם הקנייה הגדולה של אבא. כשקיבלתי את העודף מהקופאית אפילו הצעתי לו אותו, הוא אמר לי להחזיר לו שטר של 50 ₪. בסוף נתתי את העודף לאבא, שכן לי אפילו לא היה כיס. הבהרתי לו שבגלל מה שעשה לי, אני לא אעבור על זה לסדר היום. והוא ישלם. בסוף היום חישבתי את מה שאני חייבת לאבא, אמרתי לו שנתחשבן על זה בפעם אחרת, ביקשתי את העודף שמסרתי לו קודם לכן, בדקתי את הקבלה, עינוגי פקאן, הדגנים שהוא כל כך אוהב ויסתיר אותם בסטאש משלו עלו 16.99 ₪, אחרי הנחה עלו לו  13.59 ₪. החזרתי לאחי את העודף מ-50 ₪ מינוס מחיר הדגנים - 36.40 ₪. ועוד שקל. על התירס.

...

ועכשיו כשאני מדביקה את הפוסט, וחושבת לאיזו קטגוריות הוא מתאים, חיוכים או עצבים, או איזה אמוטיקון להוסיף, זועם או מחייך, אני לא כ"כ בטוחה.

***ועוד משהו קטן: כשהכנתי לעצמי נס קפה, החלטתי לנסות קודם את הסוג החדש של חלב הסויה- "הרדוף". בבדיקה מדוקדקת יותר ראיתי על האריזה את הסמל של תנובה. בקטן. החששות התאמתו. מגעיל.