מידי פעם אני רואה משהו שמזכיר לי חלום ישן שלי. לפעמים עולים להם גם חלומות חדשים.  מידי פעם אני מבינה שנארג חלום חדש, מבלי שאשים לזה לב. או שכן אשים לב, שאדע שזה חלום חדש, אבל אמשיך בכל זאת, סתם, לשם שעשוע.

לפני בערך חודש ראיתי חלום שלי. ראיתי, ולא נפגעתי. זה היה משהו ילדותי, מאז התפקחתי, יכולתי להתבונן בו, לחייך ולומר שלום לילדה שחלמה אותו. היה בזה משהו משחרר. יכולתי להסתכל על זה בעין ביקורתית, להבין במה טעיתי, איפה הייתי לא מציאותית, להבין שזה היה חלום.

לפני מספר ימים חלום חדש ישן התחיל לרחוש במוח צמא למשהו. הוא גווע תוך מספר שעות. טוב שכך. אני צריכה להתבגר. אני צריכה לחפש לי משהו מציאותי.

היום כשהתעוררתי, הייתי כנראה עדיין בחלום. חלום אחר. משהו נוסף העיר אותי. הפיל את הכיסוי מעל מה שהיה באמת והכריח אותי להבין. שמה שרציתי, או מה שחשבתי לאפשרי, היה עוד חלום. חלום. אני יצרתי אותו. בחרתי את המקום, את השחקנים, את הדיאלוגים, את ההתפתחויות והסוף הטוב. אבל זה היה חלום. בסך הכל חלום. מצד אחד קצת נפגעתי, אבל חשבתי שיש בזה גם היבט חיובי. למה לחכות למשהו לא מציאותי שיתרחש? עדיף להתעורר ולהתפקח. עדיף מאוחר מאשר מאוחר יותר. כן, אולי זה טוב. אולי זה עדיף כך. אולי מגיע לי משהו טוב יותר? משהו אמיתי. כמה דקות אח"כ כבר חשבתי שההתפתחות החדשה היא חלק מאותו חלום. שעדיין יש עוד סיכוי. לא. זה היה חלום, וזה לא היה אמיתי. אני יודעת שיש לי גבולות ואני רוצה לשמור על הגבולות שלי. וזהו.