נו, טוב, אולי לא לבן לבן, אלא לבן עם פרחים עדינים. מאוד עדין. אמא ראתה שמלה על בתדודה ונדלקה (צבע אחר, דוגמה שונה לגמרי, אבל הרעיון היה נחמד. שמלה פשוטה עם הדפסי פרחים קטנים), יום או יומיים אחרי היא כבר קנתה בד. כמה שבועות אחר כך הזמנתי אצל התופרת. ונו, טוב, אולי לא הקיץ הזה. כי מחר זה ה-21 של ספט', שזה היום האחרון של הקיץ או היום הראשון של הסתיו, ועדיין לא קיבלתי את הטלפון שזה גמור-ובואי-לאסוף-אותה, אז כנראה זה כבר לא יהיה מוכן בקיץ הזה. ומה לעשות שזו משפחה, והיא נותנת לי מחיר מקוצץ (שגם יקר ממה שאני משלמת בד"כ, אבל זו שמלה שאני מתכננת, יענו מעצבת, כמה כבר אפשר לבקש?)  והיא אמרה שהיא עמוסה, אז אני לא רוצה להטריח כל כך, אז אולי אתקשר לומר שלום מחר, לשאול מה נשמע ולומר שאני אהיה בסביבה בשבוע הקרוב ככה, ויש לי את הכסף (לא חשבתי שאצטרך להשאיר מקדמה, את רוב החומרים- הבד הבאתי מהבית) והיא יכולה להודיע לי מתי לבוא כשרק מתחשק לה, ווינק ווינק (עובר דרך שיחת טלפון?).

וגם כשהזמנתי את השמלה, אמא של זו שתופרת אותה אמרה לי שאמן אתארס בה, ונראה לי שחייכתי וגם הסמקתי, אבל בביקור הבא, כשהיו עם קרוב מחו"ל עם ארוסתו ששניהם עמדו להתחיל פרק ב' באותו שבוע כדת משה וכו', ואז הנושא לא יכול היה שלא לעלות הבהרתי לבת אחרת שלה, אחות של התופרת (שנראה לי התחתנה ראשונה אף שהייתה הבת השלישית או הרביעית) שאני ממש, אבל ממש, לא מרגישה לחץ ואף פעם לא הרגשתי לחץ. בשביל זה יש לי אחות גדולה. היא מבוגרת ממני בשנה, יש סדר בדברים. בפועל, היא הייתה לחוצה להתחתן, אני לא הרגשתי שום לחץ עליי. ישר אחרי החתונה היא גם הרגישה צורך להרחיב את התא המשפחתי שלה (הקטנטונת אפילו נשארה ברחם עוד שבועיים אקסטרא, אולי כדי להוכיח שהיא לא קדמה לחתונה מעל לכל ספק), והיא ציפתה לנכד/ה הראשון, (לפני כמה שבועות זה היה כשהיא נכנסה לשבוע ה-41 או ה-42, בינתיים הבונבונית יצאה) ומן הסתם כל הפוקוס עליה. אני לא הייתי לחוצה ואני לא מרגישה לחוצה. להיפך. מוקדם יותר באותו יום אמא הגיעה עם הודעה חגיגית: יש לדוד (אח שלה, שלא עזרו כל הניסיונות, ההפצרות, השידוכים, הדאגות וההשלמה שהוא יגמור ערירי, פשוט לא מסתדר, ביישן עם נשים או משהו כזה, בן 60 בערך או יותר) חברה. כן, חברה. -"נחשו מי התחיל עם מי?",- "הוא?!", -"היא!", -"אז למה לנחש?! זה לא מפתיע!". אמרתי לאמא מזל טוב כי באמת מזל טוב. אז הכנסתי לדיון עם האחות של התופרת את הדוגמה של הדוד.  אם הוא מצא מכסה, אז זה נכון. לכל אחד יש מכסה.

וידוי קטן: כמו שאמרתי, אני לא מרגישה לחוצה. אפילו לא קצת. אני מרגישה טוב. אני רוצה להאמין שכשזה יבוא זה יבוא (ואם לא, אז יש את העסקה, לא ההיא הנדושה. עסקה אחרת, הבטחתי לאמא שאם היא תצליח לרזות עשרה קילו (לא בגלל יהירות, בגלל הבריאות), ואם לא יהיה לי חבר עד אז, אז אעשה את זה. אעשה את מה שהיא ביקשה. נו, אירשם לאתר שידוכים באינטרנט, אוף. בינתיים יש עוד זמן  =לצנזר?).  בכל אופן, אני מרגישה שלמה יותר ממה שהרגשתי משך זמן רב. זה דבר שקשה להסביר. כאילו משהו שמבינים רק ברטרוספקטיבה. בקצרה: אני רגועה.

בסיכומו של דבר, יש כמה דברים חדשים שאפשר לציין בסיום עונה או תחילת עונה:

לפני שבועיים וקצת נולדה לי אחיינית. חמודה.  הפכתי לדודה.

הדוד שחשבו שלא יתחבר אף-פעם, מצא עצמו בתוך זוג.

השבוע, אחרי שנים, (שנים?, כן, אני מניחה, שנים. וואו הזמן עובר מהר) מצאתי את עצמי במצב בו אני בוטחת באנשים. אנשים זרים. פעמיים. סיטואציות שונות לחלוטין, דברים שונים לחלוטין, מקומות שונים לחלוטין, השתדלתי להיות זהירה, אבל בכל זאת, לבטוח. בינתיים לא התאכזבתי. (טפו-טפו-טפו).

אז זה התחיל ביום א'. התקשרה אליי עדי, מחברת הסלולאר הקודמת שלי (גם נוכחית, כי עדיין יש לי מספרים רשומים שם, כאלה פעילים יותר או פחות, תלוי כמה ישתלם לי) ושאלה איך אני מרגישה. אמרתי לה טוב תודה. היא שאלה מה מידת שביעות הרצון שלי מהחברה, אם אני משתמשת בכל המספרים (יש די הרבה למען האמת, ניידתי רק אחד בינתיים). אמרתי לה שחלק מהמכשירים מקולקלים, אז המספרים מושבתים זמנית. קיבלתי הצעה מחברה אחרת, ארבעה מכשירים חדשים דור 3, כולל 250 דקות, כולל 100 דקות למשפחה (ת'אמת יש 150 דקות לכל המספרים + 100 דקות למשפחה, אבל לא שאלו בדיוק, וגם אין לי סימפתיה מיוחדת לחברה הזו, בלשון המעטה, אז לא תיקנתי אותם) כולל 50 סמסים, כולל GPS או חבילת גלישה כלול והכל הכל בבערך 100 ש"ח לחודש. כן, 250 דקות לכל מכשיר, לא ביחד. היא אמרה שכל החברות מציעות מסלול דומה בחבילת טרייד אין, מקבלים החזר כנגד השימוש. אמרתי לה שאני יודעת שהחיוב הסופי יהיה בסביבות ה-100 שקל. אחרי הזיכויים והחיובים, לא קשור לשימוש. אני שוקלת להעביר את כל בני המשפחה לאותה חברה. היא אמרה תודה, אמרה שבמחלקת שימור לקוחות חשוב לשמור על הלקוחות ושתנסה לבדוק אם היא יכולה להתאים הצעה לזו שכבר קיבלתי מהמתחרה. אמרתי לה שביררתי מספר פעמים, גם אחרי שחוק נייוד המספרים נכנס לתוקף, משום מה לא ניסו להתאים לי הצעה משתלמת מספיק או בכלל. היא אמרה שתברר בכל זאת, אם יש משהו שתוכל להציע תתקשר אליי שוב. ניתקתי את הטלפון, קצת המומה מהאופי הרגוע של השיחה, ומידת שביעות הרצון שלי אחר שיחה טלפונית עם נציג מהרשת הזו. זה חדש...

אתמול, ביום ב', קיבלתי שיחה טלפונית ממספר 052-9980777. מישהו אמר ששמו איתמר (אני לא בטוחה בשם, יכול להיות שרק המצאתי אותו, ניסיתי להתקשר לאותו מספר כדי לברר את השם, משום מה התחשק לי, זה אכן מסלקום, אבל לא ניתן להעביר את השיחה, אנא התקשרו ל-123* וכו'...), גם הוא גם אחראי בקשרי לקוחות (כך קוראים בישראל למחלקת ביטולים, אני חושבת), נמסר לו שדיברתי אתמול עם נציג בשם עדי, הוא רוצה לברר כמה פרטים (נציגה בשם עדי, רוב העדי שאני מכירה הן נקבות, אבל הרוב די מדוייק), אמרתי לו בסדר, לא, הוא לא מפריע, אני פנויה. הוא רק רצה לברר עוד פרט קטן, האם 100 ש"ח הוא פר מספר. כך יוצא שאני אשלם בערך 400 ש"ח על ארבעה מספרים. עניתי לו שלא, מאה וקצת לכל המספרים, משך ההתחייבות הוא 18 חודשים, יש החזר מלא, אז לא אכפת לי לשלם את המכשיר הכלול בחבילה בפריסה של 36 תשלומים. יכולתי לשלם מאתיים ומשהו משך 18 חודשים, אבל נראה לי שמשתלם לי להחזיק את המבצע משך 36 חודשים. הוא אמר שהשימוש בסלולארי שלי היה מצומצם, לו רציתי להחליף מסלול, למה לא פניתי אליהם? הם משתדלים למצוא לכל לקוח את המסלול המשתלם בשבילו. יש להם מגוון מסלולים, גם כאלה עם דמי ניהול מינימאליים. (בדרך כלל אין לי כוח לחזור על זה, אבל הפעם... נו טוב:) אמרתי לו שכן פניתי אליהם, מספר פעמים. המסלול הכי משתלם היה 60 ש"ח בשביל 75 דקות ברשת ו-75 דקות לכל היעדים. (האחרים לא היו משתלמים יותר מאלו שיש לי שכבר גמרו את ההתחייבות המאוסה ל-36 חודשים בלי שום דמי ניהול ותעריף עולה והולך) לא רציתי את המסלול הזה, מן הסתם. וכן, השימוש בטלפונים סלולאריים היה די מוגבל. כמה כבר יכולתי להשתמש בתעריף של סביבות שקל לדקה? (זה ממוצע משוער בלבד. במכשירים אחרים זה היה אפילו יותר משקל!!). בעצם, זה היה רק לאחרונה שחל שינוי, קיבלתי מאותה חברה קודמת הטבה של 60 דקות חינם על אחד המכשירים (זה היה בגלל ששתי נציגות הטעו אותי באותו יום לגבי הטבה אחרת ועלו לי בכסף, אז זו לא באמת הטבה, זה היה פיצוי, כי החברה לא הסכימה להחזיר לי את הכסף), גיליתי כמה זה נוח להשתמש במכשיר הסלולארי לא רק במקרי חירום. כשאני למשל באוטובוס ורוצה לעשות איזשהם סידורים בטלפון, שבדרך כלל לא הייתי עושה בתעריף של יותר משקל לדקה, פתאום אני יכולה! אחרי שהבנתי את זה, התחלתי לשקול ברצינות לעבור למסלול אחר. והנה, הציעו לי מסלול משתלם יותר. אז ככה זה. הוא אמר שלא נראה לו שזה הגיוני. הוא, בכל אופן, לא חושב שחברה יכולה לספק מבצע כזה, והוא מכיר את עסקי הסלולאר. אמרתי לו שגם אני חשבתי כך. לכן החתמתי את סוכן המכירות על זכרון דברים, כך שלא יהיו איזשהן דו משמעויות. ושהתקשרתי פעמיים לאותה חברה,דיברתי עם שני נציגים שונים, שניהם אמרו אותו דבר. כשאקבל את החשבונית, אם אכן התשלום הסופי יהיה מה שנאמר לי ע"י הנציג האחרון, אשמח לפקסס לו עותק (ואולי לא אשמח. אם מבקשים ממני משהו, אולי אני אשמח לספק אותה עבור תמורה כלשהי? כאמור, אין לי סימפתיה מיוחדת לחברה הזו). הוא אמר לי שאם מציעים לי עסקה כזו, אם אכן קיים דבר כזה, אז נראה לו שכדאי לקחת אותה. לא נראה לו שהחברה שלו תוכל להציע אותו דבר. אמרתי לו או קיי, ושאני בהחלט אשקול את זה. הוא אמר תודה, (או שלא? אבל נראה לי שיש להם תסריט שהם חייבים להודות בסיום השיחה) וביי. אמרתי ביי (או בביי, יוצא לי להגיד את זה הרבה לאחרונה בסיום שיחה, נהייתי עצלנית?). גם השיחה הזו התנהלה באופן די רגוע, אני אוהבת את השינוי הזה מאז שעברתי לחברה סלולארית אחרת.