אם המקפיא והמקפיא הרזרבי (שנקנה במיוחד בשביל החגים, אבל בזמן האחרון פעיל רוב השנה), לא היו מלאים הוא היה קונה עוד כמה רבעים. נשבר שיא של קניית בשר. בטוח נשבר השיא.

זה התחיל ביום רביעי. מבצע של בשר בסופר. אנטריקוט ב-45 ₪ לקילו, רבע כבש ב-35 ₪ לקילו. המבצע התחיל כבר ביום שני, אבל אף אחד לא נאות ללכת לסופר ולהכות בברזל כשהוא חם. ביקשתי מהקצב שיבקש מהקצב אנטריקוט. לא רציתי לבקש בעצמי, לא יודעת אם התביישתי, פשוט לא רציתי. אולי זה מפני שראיתי שם את האח של אבא, אולי לא רציתי שיחשבו שבאתי לעוט על הבשר במבצע, כמו מורעבת, אולי מסיבה דומה. כנראה בגלל זה. אח קטן גדול, בשבילו להגיע למקרר מצידו של הקצב זה פשוט להושיט את הזרוע שלו, כבר משך מהמקרר שלוש מגשי קלקר ען פרוסות ונתחים של אנטריקוט. המחיר שתומחרו לפיו היה 45 ₪ לקילו. זה חצי מהמחיר שלו לאחרונה. כשהייתי אנמית ורזיתי לפני 6 חודשים קניתי מגש דומה במחיר של 80 ₪ לקילו, אני יודעת שלאחרונה המחיר עלה ל-90-100 ₪ לקילו. ראיתי חנויות שמוכרות בשר עגל טרי ב-140 ₪ לקילו. אני לא הייתי קונה. כי סטייק אנטריקוט צריך יישון. מלשון ישן, כמה חודשים בהקפאה. מי שחושב עצמו לאנין יקבל בשר קשה וסיבי יותר. הקצב לא הבין מה המגשים עושים מחוץ למקרר והחזיר אותם. הוא הורה לנו לחכות לתורנו. שאלתי את אבא אם הבשר כבש מוכשר. אני לא אוהבת לקנות מוכשר. ככה הרגילו אותי. לא שאנחנו לא אוכלים כשר, אבל אם ההכשרה נעשית בסמוך לבישול, זה יוצא יותר טעים. אבא אמר שבסופר ההוא לא מוכרים לא מוכשר. נו, שיהיה. בינתיים הייתה אישה נודניקית שביקשה בשר עם עצם והתעקשה לבחון כל נתח ונתח, חושדת בקצב, מסבירה לו שהבשר נועד לסיבה מיוחדת כלשהי (וכי יש בשר שלא נועד למשהו מיוחד?) הלקוחה ביקשה גרון, הקצב הסביר לה שיש לו צוואר, היא סימנה לו איזה נתח היא רוצה, בפנטומימה סימנה צוואר של פרה, כן, ככה קוראים לזה, נתח אחר שלא היה לו ואולי עוד משהו. אולי 10 דקות ואף יותר עד שהייתה מרוצה. בינתיים אבא ואח קטן- גדול העמיסו את כל העגלה ברבעי כבש. שלושה או ארבעה. הוא אומר שעובד הסופר סיפר לו ש-5 טון כבר אזלו. המבצע באמת משך הרבה. אני לא אוהבת כבש. יצאתי כמו אמא שלי. לא אהבתי אותו מבושל ולא אהבתי אותו על האש. לא אוהבת את הטעם. שומן כבש הוא הדבר הכי טעים. כיף לשים פרוסה דקה של איליה צלויה עם סטייק בפיתה. או כל דבר אחר בפיתה. הבשר של הכבש הרבה פחות טעים. עד שהקצב התפנה אלינו, הוא הסביר לאבא ואח קטן-גדול שרבע כבש במבצע הוא 35 ₪ לקילו. לא הרבעים שהם לקחו. הנתחים הללו היו במחיר של 90 ₪ לקילו. הנתחים במבצע של 35 ₪ לקילו אזלו. מה?! מה ההבדל? ההכשר שונה. הוריתי להם להחזיר את הנתחים היוקרתיים למקרר. אני לא קונה מותגים. האישה שהייתה לפנינו בתור אמרה שזה שונה. ההכשר "חלק". אני יודעת שיש דוסים שאוכלים רק בשר עם הכשר "חלק", אני לא מבינה מה ההבדל בכשרות, רק יודעת שמשלמים על זה אקסטרא. המון אקסטרא. אמרתי לה שאני לא משלמת על שמות. ההכשר חלק הוא מבחינתי מותג. אני לא משלמת על מותגים. לא רק שמדיחים וממליחים את הנתח עד מוות,דבר שלא רציתי בכלל ועושים אותו פחות טעים, אלא גם דורשים על זה עוד אקסטרא?! בפעם אחרת. לי לא ממש אכפת, כי אני לא אוהבת כבש. לעצמי חשבתי שיהיה כל כך קל לרכוש את הנתח במחיר הזול. כל מה שצריך לעשות הוא להוציא את דף הנייר מהשקית, זה שמעיד על כשרות "חלק", להביא אותו לקופה כשהוא נוגע בחתיכת בשר עם כשרות רגילה, לשחק אותה תמים ולומר "מצאתי את זה בתחתית המקרר" ובאופן פלאי הבשר הופך לבשר עם כשרות רגילה. כאילו "טימאו" אותו, אבל לא בעיניי. בעיניי שני המוצרים כשרים באותה מידה. אולי יהיו כאלה שיגידו שזה הונאה, גניבה, אבל ההונאה מבחינתי הוא תמחור של מוצרים עם כשרות "חלק". כשהגענו לדבר על האנטריקוט היו לו שתי רולדות (לא כי גילגלו אותו, כי הנתח בצורה גלילית, אולי קצת חתכו מסביב על מנת לעצב אותו מסיבות מסוימות, אולי מבחינה פרקטית הפריסה למנות קלה יותר, אבל לא כמו "סטייק עין" של טיבון וויל, שעליו באמת אפשר להגיד מהונדס כדי להידמות לסטייק, הנתח הוא באמת אנטריקוט)  במקרר של התצוגה, הוא ניגש להביא עוד. ביקשתי ממנו להביא כמה. הוא אמר שיש הגבלה של שתי רולדות לקנייה (יופי שנזכרו לעשות את זה. פעם שעברה שעשו מבצע האנטריקוט נגמר ונותרתי עם סינטה, אבא אומר שזה לא נתח לצלייה, אני עוד לא ניסיתי אותו. אבל בקרוב). אמרתי לו שזה לא קנייה אחת. שיביא שתיים לי, שתיים לאח קטן-גדול ושתיים לאבא. חשבתי על איך א' הבריז בתירוץ של שיננית, אם הוא רוצה סטייק הוא ילך לקנות בעצמו שתי רולדות נוספות. הוא אמר שלא אכפת לו, פשוט שבקופה יגידו לנו להחזיר את זה. עם היד סימנתי לו להביא את מה שביקשתי. "תביא, תביא, אני אסתדר בקופה".

לפני שניגשתי לקופה שלחתי את אח קטן-גדול ואבא, כל אחד עם שתי רולדות של אנטריקוט לקופה אחרת, אני עם שאר הקניות ושתי רולדות. בסופו של דבר התברר שלא עשו בעיות לאבא והוא "הצליח" לשלם על ארבע הרולדות באותה קבלה, השאר היה אצלי. בחזור אח קטן-גדול התלונן שלא השיג כבש. אמרתי לו שיצא פראייר כי בקלות היה יכול להחליף את הכשרות והמחיר. הסברתי לו שלא אמרתי לו כשהיינו בסופר כי מבחינתי אם אין כבש אז עדיף. הוא אמר שהקצב היה מביא לי כאפה. אמרתי לו שהקצב (כמו כל הקופאיות ורוב, אם לא כל שאר העובדים וההנהלה), הוא שכיר ובטח מרוויח שכר מינימום. הוא לא מפסיד מזה ולא אכפת לו. ביני לביני אני יודעת שהוא פשוט התאכזב שלא חשב על זה בעצמו. מה לעשות, אני תחמנית יותר.

בדרך חזור פגשנו את אמא מחכה בתחנת האוטובוס. רוצה לנסוע לירושלים בשביל חלק חילוף למקרר. אבא אמר לה שהוא יסע גם, שתבוא איתנו. בגלל שבסופר לא היה בשר מס' 2 (צלעות) הוא יקנה בסיטונאות בגבעת שאול. בירושלים אבא גילה שאין לו תעודת זהות כדי להצטלם מחדש בשביל הרישיון, רישיון פג תוקף לא תקף. ראיתי חנות טבע, עשיתי קנייה ביותר מ-300 ₪. המון סובין, גם של חיטה וגם של שיבולת שועל, בורגול (כי חוץ מקובה שבמקרה הכינו בשבוע שעבר, לא משתמשים בו מספיק), קינואה, אגוזי לוז, שקדים, ממתקי ג'ינג'ר, מיץ רימונים, פשתן, תמרים ומה לא, כי זול יותר לקנות במרוכז, ומתי עוד יזדמן לי ללכת לחנות כזו. בחנות הבשר הסיטונאי המוכר התעסק עם דוסית אמריקאית. היא ביקשה בריסקט וסימנה על עצמה. הוא אמר בשר חזה ומשהו על זה שרק אמריקאים קונים את זה. היא הזמינה מלא דגים, בשר, עופות, בין לבין אבא הזמין ארגז של בשר מס' 2, לא מוכשר. המוכר אמר שזה רק שקל הבדל. אמרתי לו שזה לא המחיר, פשוט מעדיפים להכשיר בעצמנו. שאלתי כמה עולה אנטריקוט. 75 או 80 ₪ לקילו, תלוי אם זה מארגנטינה או אורוגוואי. זה לא יוצא כ"כ זול, כי המחירים שלו הם לפני מע"מ והבשר במבצע עדיף, אפילו שהוא מוכשר, לעומת הבשר בסיטונאות שלא מוכשר. שאלתי כמה עולה רבע כבש, הוא אמר שזה 55 ₪ לקילו ושיש בסופר במבצע, עדיף לקנות שם. חייכתי והסברתי לו שאבא לא הלך לשם בזמן וזה אזל. חשבתי על שעדיף שיצא כך. הוספתי גם ארגז של תירס קפוא בשביל אמא, אבא אמר שלא יספיק המקום, אמרתי לו שזה בסדר. אנחנו צריכים לקנות מקפיא של ארטיקים, ככה לא תהיה בעיה עם קניות גדולות. אפילו לסדאם חוסיין היה מקפיא כזה. אני חושבת. אם אני זוכרת, הראו פעם בכתבת תדמית שלו. בחזרה בבית, אחרי נסיעה מייגעת, אבא הוציא את ארגז הבשר, העמיסו את הארגז הלא נכון. בשר מס' 3 במקום 2'. וזה לא הפעם הראשונה. אבא אמר שזה בשר חזה ולא אוכלים אותו בכלל. זה זול יותר כי הוא לא שווה. לא אוכלים אותו בכלל. בשר רזה כל כך לא נכנס לתפריט הישראלי כנראה. זו לא הפעם הראשונה שזה קרה. לפני שנה וחצי או שנתיים במקום נתחי אנטריקוט מאוד יקרים העמיסו לנו ארגז עופות. לא פירקו את הארגז. התקשרתי למספר על הקבלה והתחלתי לצרוח עליהם. הם אמרו שכשעלו על הטעות לא היה להם מספר להתקשר. הסברתי להם שאני צועקת כי אני מתוסכלת, כי זו כבר הפעם השנייה, והדלק יקר, והם צריכים לפצות אותנו. האיש שעלה לטלפון אמר שנקבל פיצוי, רק נבוא עכשיו להחליף. אבא בדק שמן (לא שמן-מים!!), נסענו. אחרי הנסיעה עד לחנות החליפו לנו את הארגז, כל הדרך חשבתי איזה פיצוי יתנו לנו. דג סלומון שמן? אולי נתח סטייק משובח? יהיה לנו מקום במקרר לפיצוי? המוכר ההוא נכנס למקפיא, יצא עם נתח בשר מס' 2, שקל והכניס למקרר. איזה שניים, שלושה קילו. אחרי שכבר קנינו יותר מ-25 קילו. אמרתי לו שלא נראה לי שזה אפילו מכסה על הדלק. הוא אמר שיש שם בערך 80 ₪. אני חושבת שאפילו במחיר קמעונאי אין שם 80 ₪. והעלות להם בכלל אפסית. אני סיכמתי עם עצמי שצריך למצוא מקום אחר לעשות קניות מרוכזות של בשר. אבא היה דווקא מבסוט מהפיצוי. כנראה צריך להנמיך ציפיות מפיצויים.  בדרך חזור הבייתה, בפעם השנייה, המנוע התחמם. אבא לא בדק מים. כשנאלץ לעצור בצד, השאיר את המנוע עובד ומילא את מיכל המים בנוזל אנטיפריז, המנוע התקרר מעט, הוא פתח את הפקק של הרדיאטור, יצאו קצת אדים. פעם אחרת, כשנתקענו באותו מצב עלייה לירושלים ואבא לא חיכה שהמנוע יתקרר, פרץ של קיטור הגיע לגובה של יותר משלושה מטרים. הפעם לא נותרו מים אפילו בשביל זה. הוא שפך את יתרת הנטיפריז לרדיאטור והוסיף מים עד לקצה. הנסיעה בפעם השנייה לחנות הבשר בסיטונאות הייתה בקלות יכולה לעלות במחיר של מנוע של אוטו. אבא אמר שהוא רוצה לבדוק לגבי קניית בשר בשוק הסיטונאי בלוד. עכשיו אין מה לדבר על זה כי המקפיאים מלאים, אבל אפשר לקנות משם בעתיד.

ביום שישי אבא ואח קטן-גדול הביאו רבע כבש. לדבריהם הביאו עוד מלאי והמבצע של 35 ₪ לקילו ממשיך. הם לא הביאו יותר כי המקפיאים ממולאים עד אפס מקום. טוב שכך. אני אמרתי שהייתה רק פעם אחת שטעמתי כבש טעים. אמא המשיכה ואמרה שזה היה הכבש הצלוי שהגישה הדודה ז"ל, אחותו של אבא, שהזמינה אותנו לליל סדר כשהייתי בכיתה ב'.  עברו כמעט 20 שנה ועדיין אני זוכרת את זה שזה היה טעים. אני לא זוכרת דברים אחרים שאכלתי אז. אמא זוכרת אותו דבר, אז כנראה שבאמת היה טעים.

היום בבוקר. אח-קטן-גדול הסביר על המכלאות הקטנות של העגלים שלא נותנים להם להסתובב. הצהרתי שבשום אופן לא קונים בשר של עגל חלב. מתישהו בשבוע שעבר חשבתי על זה שבשוק חופשי קיים היצע וביקוש, אם אני אוכלת מזה, גם אם איני קונה את זה, זה מותיר מקום להיצע נוסף. אני לא אוכל את זה כי זה לא מוסרי. מענים את החיות וזה אסור. הודעתי לכולם קבל עם ועד שלא קונים את זה, נ-ק-ו-ד-ה. כשהייתי בסוף חטיבת הביניים או תחילת התיכון, פעם אחת קיבלנו ארגז של בשר מאיזה חנות סיטונאית בלוד. זה היה עגל חלב. וזה היה אחד הדברים הכי טעים שאכלתי אי פעם. אני זוכרת את הסטייק על העצם, שזה היה איכותי, ורוד, טעים ועסיסי. אח קטן-גדול אמר שראה בקיבוץ הסמוך עגלים במכלאות קטנות. זה כל כך לא הומני. איך קיבוץ, שהתפתח מתוך ערכים ואידיאולוגיה יכול לעושת את זה? אמא אמרה שהם מגדלים פרות רק לחליבה. ובכל זאת, הן צריכות להתעבר ולהמליט כדי להפוך לנותנות חלב. אני ראיתי שם פעם, לפני הרבה שנים עגלים, אני לא חושבת שכלאו אותם בצורה שהגבילה את התנועה שלהם. זה יכול להיות?

אתמול אמא קנתה מלא פירות יבשים. צימוקים, מישמשים ושזיפים מיובשים, היא לקחה מתכון מספר הבישול המרוקאי. בד"כ אני לא אוהבת עוף בקומפוט, כשאמא מכינה את העוף עם  שזיפים מיובשים. אולי הפעם זה יצא טעים. עכשיו הקרמל הספיק להתקרר, אלך להכין עוגה. אני מקווה לטוב. J.

בבית. לא כל כך עמלתי היום, אבל עשיתי די הרבה במשך השבוע, ועוד אחרי שצוותי למנוחה ע"י הרופא. חשבתי לגבי הפוסטים שלא נכתבו, אחד שכתיבתו החלה אתמול, או שלשום ועם ההרגשה של סיכום שנה. וזה לא באמת מסתכם. כי הכתיבה לא נגמרת אפילו אחרי שהיא נגמרת. יש המשכים, פרשנויות, תרגומים, מה שנכתב בהשראה של אותה כתיבה, הכל בזרימה מתמדת.

אז היה עוד משהו שהבנתי, בזמן של סיכומים וחשבונות... שלא כדאי שאעשה חשבונות. זה הוא משהו שהחלטתי פעם, מה שמדי פעם עלה בי וגרם לי לתהות אם זה היה נכון. שלא אנסה להאיץ בדברים. אקח דברים בקצב שלהם ובזמן שלהם. כשיבוא יבוא, ואקווה שיהיה טוב. אולי עכשיו אני יכולה לצרף הסתייגות: שאלמד לכבד את עצמי, להעריך את עצמי, להעניק לעצמי, לעשות מה שטוב לי. זה לא עומד בסתירה לעניין של לקחת דברים בקצב שלהם. זו מסקנה שבאה עם ההשלמה שהדרך הזו היא הדרך הנכונה.

אני מקווה שיהיה טוב.

היו כמה חדשות שתפסו את ענייני והוציאו ממני פליטות השמצה, עכשיו אנסה להיזכר בכמה מהן:

אחת הייתה על אחד שגר בבית עם ערוץ אחד ושתיים. התפעמתי מהענווה וחוסר היהירות. אח קטן אמר: "את יודעת, זה מאיר שלו". אמרתי לו שהוא סופר. שאם הוא אוהב אותי, אז ליומולדת הוא יכול להביא לי ספר שלו. אני יודעת שאת פונטנלה קראתי, זה השלו ההוא? היה עוד ספר שהתחלתי, ועד שהתחברתי אליו (ובאותה תקופה לקח לי זמן להתחבר לספר, אפילו ספר טוב. זה היה באותה שנה), לעזאזל, השותפה הייתה צריכה להחזיר אותו לספרייה. לא זוכרת על מה היה הספר. נו, ננסה, זה היה בכריכה דקה, אז היה לי קשה להתחבר אליו, לא משהו בתקופה שלנו היום, אלא מוקדם יותר. אולי קום המדינה, אולי לפני כן. או שלא... לא, לא יודעת. לא זוכרת. אולי הטראומה הדחיקה בי את הנושא. נו נעבור הלאה. ובחלק הזה לא השמעתי אף השמצות. אלא בחלקים אחרים. שיעלו בהמשך.

הידיעה שקראתי בכותרת ב-'וואלה' לפני הצהריים: "יום שחור לגאידמק". ביקשתי שיגידו לי למה, הוסבר לי שעוקלו כל נכסיו בארץ, פלטתי "מגיע לו..." והלכתי לנמנם את אחר הצהריים. בדרך למיטה שקלתי על כל הנובורישים שצמחו בעידודו, נו, אלה העוזרים שלו, הדוברת, המנהלים, כאלה שהיו אפס ונותרו אפס. מה דרגת האשראי שלהם כשידיעה כזו עולה? מיטה נעימה, כיף, נימנום, שינה, כיף... טוב, התעוררתי, ראיתי שכולם רואים את הפרק הערב (כזה שמשדרים לאלה שהחמיצו את הפרק בשבוע שעבר (כדי לסחוט עוד קצת כסף על שידור הפרסומות, מעל לזמן המותר של שידור ריאליטי בערוץ, שאף שהוא מסחרי, נתון לרגולציה של הראשות השנייה לטלוויזיה ורדיו. אז הזכיינית משדרת, בכפוף לתקנון ובכיפוף של כוונת המתקן). אחר כך היה חדשות. בחדשות כבר יכולתי לשמוע פירוט על מה שקרה. הוא חייב, יש ערבונות, מימוש, בלה, בלה, בלה, וכולה וכולה. אבל יש משהו נוסף: עורך הדין של גאידמק (לשעבר או לא, זה לא ממש משנה), תבע אותו על איזשהו סכום, לפי הבטחות שניתנו לו. עורך הדין שלו עד לפני חודשיים תבע עיקול לגבי מה שהובטח לו. איזה עורך דין אחר רכש ממנו את החברה 'אוסיף' הבוקר וכך לא יכולים לעקל אותה מעבר לסכום מסוים. מה?! עורך דין שלו? רוכש ממנו? אבל זה תמרון בטי פרופר. אי אפשר לעשות את זה בחיים האמיתיים... לא? (הכוונה היא לבטי המכוערת. זה היה הבסיס לסאגת הטלנובלות של כל הטלנובלות. אני ראיתי את המקור הקולומביאני והחיקוי העלוב המקסיקני – לטי. ומשתדלת לעקוב אחרי בטי סווארז האמריקנית, שזה לא טלנובלה אלא דרמה שבועית, אבל גם מאוד נחמדה. ושם יש ממונה על הגבלים עיסקיים כנראה, לא עשו את תמרון בטי עדיין. שמעתי שגם ברוסיה עלו על הטריק ועשו אחת על קתי. אולי גאידמק למד מקתי?) פרט לעניין של רמאות, רישום כוזב במסמכי תאגיד, עושק של בעלי המניות והונאת הנושים, גילוי נאות, וכולה וכולה וכולה, אני לא מאמינה שעשו דבר כזה ובית המשפט אישר ואף אחד לא פוצה פה. רפובליקת בננות. אחר כך מתפלאים שהפשיעה עולה. נו, מה? תאפשרו לאתי אלון לגנוב מאות מיליוני דולרים, הזקנים והקשישים עוד יותר מפחדים לשמור את הכסף שלהם בבנק, יותר נוטים להחביא אותו בבית, יש תמריץ טוב יותר לעבריינים לפרוץ לבית ולקחת אותו? וזהו רק הקצה.

היה עוד משהו... נו, יאללה, תעלה כבר. טוב, בינתיים כשביררתי פרטים על גאידמק ב-YNET, ראיתי בעמוד הראשון את מופז אומר לפעילים: "אני לא עוזב אף אחד". נו, מה? מה כבר יכול לעשות? למכור "שירותים אסטרטגיים" ו"הרצאות" כמו ברק ונתניהו? (איך בודקים אם שכרם לא היה שוחד?) ולמה לעזוב את קדימה? הוא לא יכול. כי לחזור לליכוד זה יהיה: ליכוד, בית לא עוזבים, קדימה, התמודדות לראשות קדימה, ליכוד. הוא ייחשב למזגזג הכי גדול בכל הזמנים. ומה לעשות, הפסיד ב-400 קולות, הפסיד. אבל הוא לא ראה את התמונה הגדולה. כמו שאולמרט היה הבא-בתור כששרון עזב, ולבני הייתה הבא-בתור לאולמרט, אבל כשהועלו חשדות על אולמרט ויצאה בקריאה להתפטרות שלו והפסידה את תמיכתו ואת מעמד הבא-בתור, אז כעת הוא נכנס למעמד הבא-בתור. הוא כנראה שומע בת קול מזכיר לו: יותר טוב מזה לא יהיה לך מותק. אם זיגזוג הוריד אותך ממועמדות לתיק הביטחון אז שתיקה יתנו לך סיכוי לחזור אליו, או תיק אחר, ראוי יותר מתחבורה (פתאום המילה ראוי ירדה מערכה, מאז הישרדות), תלוי במאזן המנדטים של הבחירות הבאות. גם הוא הבין את זה די מהר וחזר בו. כנאמר, מוטב מאוחר מאשר מאוחר יותר.

אוה, כן, ריפרוף בחדשות ב-YNET, זה היה בפוליטי מדיני, הזכיר לי את הדבר הנוסף. שטרנהל.

הידיעה הראשונה שראיתי הייתה בבוקר: "נפצע קל ממטען בפתח ביתו". חשבתי שזה יכול להיות פיגוע. לא ידעתי מי זה, אני לא עוקבת אחר דברים כאלה או אנשים כאלה. נשמע כמו פיגוע, על רקע פלילי, לא לאומני. (כמעט יצא לי פיגוע על רקע חבלני, שזה חבלה על רקע חבלני, אה-הה J). אחרי כמה שעות הידיעה התרחבה. פיגוע מטען, בפתח ביתו, בסמוך לבית או במרחק עשרות מטרים, נמצאו כרוזים המבטיחים 1.1 מיליון שקל (כבר לא סומכים על הדולר?) לרוצחי אנשי שמאל. רוצחי? רגע, אבדוק... משך מספר דקות (מ:00:47 עד 00:53, לפי ה-auto saved של ג'ימייל) חיפשתי את הנוסח של הפליירים. נו וויר טו בי פאונד. יש לזה משמעות כלשהי? אולי. רציתי להעלות לדיון את אותו הפלייר. למה שגורמים ימניים יבקשו לפרסם כופר על פעיל שמאל? הרי אם יש איזשהו צידוק למטרה שלהם אצל העמך זה בזכות שטרנהל ודומיו. מלשמוע אותו גורם אפילו לפוסט שמאלנית כמוני להתקרב לעמדות מפד"ל. או לפחות להזדהות יותר עמן. אז למה? ואם מדובר באנשים שהמניעים האידיאולוגים שלהם נובעים מאמונה דתית, אז הם לא יבקשו מאנשים לרצוח אותו. אם זכור לי נכון, להבדיל אלף אלפי הבדלות, אפילו על רבין לא הזכירו את המילה רצח. אני חושבת שכן היה זדון בלב האנשים הללו שפירסמו את מה שפירסמו, אף שהביעו הסתייגויות אחרי כן, אבל בכל אופן, לתוכן הקריאות, לא הוזכרה אף מילה עם השורש ר.צ.ח. דובר על דין רודף וכל בר דעת יכול היה להבין שמה שהם התכוונו אליו היה הריגה. יש הבדל, יש דין, היה דיין ומוציא לפועל. כדי להבהיר דברים באופן חד משמעי, אני יודעת שאלי עמיר הוא רוצח. רוצח הוא רוצח ורצח זה רצח זה רצח. אני האמנתי אז ומאמינה היום בדרך של רבין. אני לא מסכימה עם קיצוניים מאף צד. בכל אופן, אם בכרוזים שמצאו בסמוך לביתו של שטרנהל היה רשום רצח, אצלי זה מעלה הרבה תמיהות. למה גם הסכום של 1.1 מיליון? מה מיוחד בסכום הזה. לפי איזה קנה מידה זה משולם? לפי איזה שער? האם המחיר מתעדכן כשמעלים כופר על מישהו אחר, כמו, נגיד... בן-לאדן? האם אדם יכול לבוא ולטעון שהוא שווה יותר, או שאחר שווה פחות? או שבבקשה, תשתדלו, תוסיפו איזה אפס או שניים, תנו לו לשמור על הפאסון, שלא יחרבנו לו את הסגנון. נו, טוב, לנושא! אם אכן הוצא כרוז כזה, אזי אני לא חושבת שסביר שמדובר בהתארגנות. אפילו לא בזוג. שכן צריך להיות מטומטם, ממש מטומטם לתכנן דבר כזה, ולהוציא לדפוס ואני לא רוצה להשמע גזענית, או צרת אופקים אבל נראה לי שאפילו בירושלים ההסתברות ששניים או יותר עם מידה כזו של טמטום, יגיעו לאותו חדר, קטנה. אבל גם למדתי שדברים דומים איכשהו מוצאים עצמם ביחד, אז אולי זה כן אפשרי. אני חושבת שפליירים כאלה משרתים בעיקר את השמאל ובמוח שטוף קונספירציות חשבתי שאנשי שמאל קיצוני (כי אני לא רואה איפה ה"שמאל" אצלם) פירסמו אותו כדי לזכות באהדה. אבל אז אפשר גם לומר שערבים יכולים היו לפרסם את הכרוזים וכן נטורי כרטא, כאלה בעלי תסביך משיחיות, שרוצים להחיש את התהו ובהו, יכולים לרצות להביא את העימות, הנפיץ גם כך, לידי התפוצצות. תרתי משמע. או שבאמת מדובר במשוגע נטו. מי יודע. הרי מטען אפשר לייצר מזבל לגינה. זבל.

אז במוח רוחש אינטריגות כבר יכולתי לתאר כיצד זה יכול היה לקרות: הסברתי לאח שאני לא חושבת שזה סביר. נפצע בפיגוע? הדיווח אמר נפצע קל. (עכשיו גם קראתי שפונה ל'שערי צדק' פצועים רציניים מפנים ל'עין-כרם') ככל שאני יודעת הוא יכול היה ליפול באמבטיה, לפוצץ סיפולוקס בכניסה, להתקשר 100 והשאר היסטוריה. עכשיו גם יותר מסקרן אותי איך מוודאים שהדיווח אמין. בדקו על הקורבן הימצאות של שיירי חומר נפץ? בדקו את מידת הפיזור שלו לאשר מיקום ותנוחה ביחס לפיצוץ? מה היה מנגנון ההפעלה? רואים עליי שאני צופה כבר יותר מדי ב-CSI, נכון? אפסיק כאן.