לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

ללא מילים מיותרות, או כך לפחות אשתדל, אנסה להוציא מה שמכביד, להבין מה אני רוצה ומה אני יכולה לגלות.

Avatarכינוי:  Pilpilon





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


קטעים בקטגוריה: , ,. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

עיצוב חדש


בשעה טובה, הוספתי השבוע רשימה לבלוג. שמה "סרטים, רבותי, סרטים" ותוכנה - נו, טוב, זה כבר מוסגר בשם. את הרשימה ערכתי ביום ב', ביום ג' כבר יכולתי לצרף לה פריט חדש. לא כ"כ סגורה אם הכנסתי את הכל (אתמול נזכרתי ב"נמו" שהושמט, אבל זה גם היה מזמן, ב-2003 אם אני זוכרת נכון, צריכה לדעת להתגמש כבר) אבל בינתיים אני מרוצה.

 

נכתב על ידי Pilpilon , 10/8/2008 01:28   בקטגוריות עליי ועל הבלוג, ?, אופטימי?, חיוכים, לא ידוע, סרטים, רבותי, סרטים, סתם, על עצמי, ציוני דרך, קולנוע, תהיות  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ספויילר


טוב... זה פוסט שתיארתי לעצמי שכבר לא ייכתב. כי זה סרט (שניים בעצם) שראיתי לפני שבועיים, קרה מקרה אחר שתפס את הכותרות, דיווחים שוטפים בעיקר תפסו את מקומו, בכל אופן, לא היה זמן מתאים. ולמה כעת זמן מתאים? לא במיוחד, אולי יאה יותר לכתוב משהו על ט' באב, אבל אתמול ערוץ 10 שידרו את באטמן 4. הפארסה הזכירה לי שראיתי את הסיקוול האחרון לא מזמן, ובעת שראיתי אותו, עלו לי הרבה השוואות לסרטים הקודמים ובכלל.

אז זה היה ביום חמישי, ישבתי עם א' לאכול בפוד קורט, התחלנו לדבר, והעליתי, אם כי קצת בחשש, שהלכתי יום קודם בתל אביב להצגה של 'מבוקש'. בחשש, כי כבר לפני כמה חודשים, עוד כשהתחילו עם ה'בקרוב', תכננו ללכת לראות את הסרט יחד, אבל תוכניות לפעמים משתנות. איתו הלכתי לראות את 'מה שקורה בוגאס' והבכורה של 'קונג פו פנדה', שקבעתי לראות עם אחרים. אז הכל מתאזן בסופו של דבר. בהתחלה הוא שאל בהפתעה "מה, ראית את זה כבר?". –"כן, זוכר שהצעתי לך לבוא איתנו אתמול וסירבת?", -הוא ענה "כן..." ופתח את הדיון למה שרציתי לדבר עליו: ביקורת סרט. אמרתי לו שהסרט לדעתי היה בסדר, אבל משהו היה בו שונה. לא יכולה לומר מה. היה קצת ארוך מהרגיל. אם הייתי מנסה לנחש מה המבקר בתוכנית של גיא פינס היה אומר (גיא דה פינס (עם פ' רפה), כך קורא לו אח קטן-גדול בבית, הומאז' (או אומאז'- הה' הצרפתית שותקת) לגיבור תרבותי אחר), איך קוראים לו, גל?, נו, ההוא בתוכנית של גיא פינס, אני בד"כ מעריכה את הביקורות שלו (כשהלכתי ל'זוהאן', שוב, בלעדיו, אחרי שקבעתי לראות את זה איתו, נתתי לו ביקורת של "בין 'ילד המים' ל'בוראט'". יותר טוב מ'בוראט', בהרבה. אפשר לצפות, אם יש לך חוש הומור עצמי. נכון לגמרי לגבי ישראלים וערבים בארה"ב. שמעתי שגם המבקר גל השווה לבוראט, אז צדקתי J. ההשוואה ל'ווטרבוי' היה בגלל המבטא הישראלי המוזר של זוהאן והשפה של ווטרבוי (די דמה), נראה לי שהביקורת שלי די קולעת במקרה הזה), טוב, אז המבקר הזה נכנס לכל מיני קטגוריות, בקטגוריית ה"כמה לקצץ מהסרט?" הייתי אומרת שאפשר לקצץ 20 דקות. העלילה מסתבכת, או שנראה כאילו מותחים אותה בח'אווה, מיותר קצת מאיזושהי נקודה. הסרט ארך 120 דקות, בדר"כ סוגרים ב-90 דקות.  100 דקות אם הבמאי חושב שהעבודה שלו פשוט לא סובלת קיצוץ (אף שקשה לי לומר שאהיה מרוצה אם אקבל פחות, הרי אני צרכנית תרבות בקילו, אבל זה כבר נושא אחר). לגבי הסרט עצמו, היה גימיק של סלואו מושן של כדורי אקדח, אפילו הבליטה שהוא יוצר בעור המצח לפני שהחור בראש נפער (שלא נראה נכון דרמטולוגית ובליסטית, אבל שיהיה, לא אהיה קטנונית). אז ככה: ב'בקרוב' זה נראה טוב, נתן לי אפילו תמריץ ללכת לסרט. בפועל, אחרי שרואים את זה לא-יודעת-כמה-פעמים ב'בקרוב'ים, אפילו הפעם הראשונה שהמוטיב הזה עלה בסרט נראתה כמיותרת. ראינו, תעבירו הלאה. אבל דעת העורך או הבמאי שונה. הוא כנראה חשב שעלה על משהו חדשני לגמרי (לא נזכיר את הסימולציות המיקרוסקופיות של CSI), שזה מה שייזכר בתור המאסטרפיס ששינה את עולם הקולנוע מאז. וחזר על זה. הרבה. חזר על עצמו יותר מדי פעמים. אמרתי לו שבסך הכל היה בסדר, לא שסבלתי, הוא בהחלט יכול ללכת לראות את זה. שאלתי אותו אם יש משהו שווה צפייה עכשיו. בקניון ההוא זה הקולנוע עם הסרטים הפחות טובים בד"כ. הוא אמר שבאותו יום הייתה הבכורה של באטמן. בוא נבדוק מתי ההקרנה הבאה. כשהגענו לקופה בדקתי במהירות את זמני ההקרנה. בימי חמישי ובכלל הם לא מתאימים כ"כ ללו"ז. ראיתי שההקרנה התחילה רק לפני 10 דקות. חישבתי שנחמיץ את הפרסומות והבקרובים, מקסימום נפספס כמה דקות מהסרט. בוא נלך לזה. משום מה, שני אנשים שרכשו כרטיסים לפניי התעכבו כמו נצח. לפחות 5 דקות. שמתי לב שאחד ניסה לרכוש 2 ב-1 במבצע של ימי חמישי בסלקום, עידכנו אותו שהמבצע שונה לכרטיס שונה (יש!!, אני אוהבת חינמים. והמבצע של סלקום לא כ"כ עזר לי, כי יש לי ממילא 1+1 בכל יום, כולל סופ"ש וחג. אבל עכשיו אני בהחלט יכולה לקבל כרטיסים חינם. בכיף) הכרטיסים הזמינים היו בשורה השנייה בלבד. כשהגענו, היו מושבים רק בשורה הראשונה. את החוויה הזו אני לא יכולה לתאר באף מילה פרט ל-חרא. כבר כמה שבועות חשתי שהמזל שלי בהקצאת מושבים בקולנוע התהפך, לפתע אני לא מרוצה כל כך מהמושבים שאני מקבלת. יום קודם הכרחתי אדם לזוז ממושבו כי היה מוקצה בשבילי. אח"כ זזתי עוד קצת שמאלה כי ההוא שהיה שם העדיף מושב גבוה יותר. שבועיים קודם הגעתי מאוחר לסרט, קיצצו ב'בקרוב'ים ובפרסומות, ובנוסף על הכל, נראה לי שהזוית של המושב שלי לא אופטילית (שלא נדבר על זה שאולי תפסו לי את המושב שלי ואפילו לא בדקתי ולא הקמתי צעקה). אז ביקשתי מהבחור לידי לזוז שמאלה כדי למרכז את עצמי ביחס למסך. צריך להטות הראש אחורה כדי לראות את המסך, אי-אפשר להתמקד על יותר מדבר אחד במסך, אם נגיד זה קלוז אפ של הראש ומתמקדים בשפתיים של השחקן, לא רואים את האף או העיניים. אפשר להתמקד רק על שחקן אחד בסצינת מרובת דמויות. וצריך להיזהר לא להתפתות לקרוא א התרגום (זה קצת קשה, כי יש תחושת פספוס) כי אז לא אראה שום דבר אחר מן הסרט. משום מה נשארנו באולם.

 

ביציאה מן האולם ראיתי המונים מתגודדים ליד הקופות. הם כנראה כן קיבלו הודעה על המבצע החדש (אני שכחתי את הפלאפון שלי בבית, הייתי עם של אמא) והרבה אוהבים חינמים, כנראה. הזמנתי כרטיסים ל'אביר אפל' (או שבעברית תורגם ל"האביר האפל'?) לעוד שעתיים, בסופו של דבר הכרחתי את א' להישאר להקרנה נוספת של הסרט. כי "אני חייבת חוויה מתקנת ויהי מה". (ת'אמת, חשבתי גם שאני חייבת להרגיש שהמזל שלי בהקצאת המקומות משתנה. חייבת). טו מייק שורט סטורי לונג, הלכנו להקרנה נוספת. להפתעתי, אף שהמקומות היו עשרות מונים שווים יותר מהאחרונים, גם הפעם לא הייתי ממורכזת לגמרי. לתומי חשבתי שכרגיל, מוכרת הכרטיסים מיקמה אותי במרכז, עד שכמה ילדים העמידו אותי על טעותי (ועל הרגליים). לא יכול להיות, חשבתי, הרי הזמנתי כרטיסים שעתיים מראש. פניתי לאחד מהם? "מתי הזמנתם כרטיסים?", הם השיבו "אתמול". והאולם באמת היה מלא מאוד. למבצע הזה של סלקום יש גם חסרונות. בידור להמונים משמעו בידור להמונים. וזו אני שהעקשתי ללכת לבכורה לפני שהביקורות יקלקלו לי את החוויה. התחוור לי מה שתהיתי לגביו יום קודם:

אני לא טעיתי. הסרטים ארוכים יותר. 'איירון מן' לדוגמא היה 90-100 דקות. התחלה אמצע וסוף. 'מבוקש' ו'אביר אפל' היו ארוכים. התחלה, אמצע, הנבל מוציא קלף נוסף מהשרוול (במקרה של 'אביר אפל', תרתי משמע, ג'וקר נשאר ג'וקר), עוד קרב על עתיד האנושות, הגיבורה החתיכה מתה, קונפליקט של הצד הטוב לגבי מטרתו (ב'אביר אפל'- פרקליט מהצד של הטובים עבר תאונה והפך ממורמר וציני, ב'מבוקש'- טוב שגילה שהיה בעצם בצד הרעים) סוף לא סופי כ"כ, שמותיר תהיה לגבי "מה קרה פה כרגע?" ועל מה בכלל היה סרט הזה.

ההשוואה:

לא יכולתי שלא לחשוב על ההבדלים בין באטמן הנוכחי לגירסותיו הקודמים. הסרט הזה היה קודם כל סרט. לא סרט ילדותי. סרט. בכל הסרטים הקודמים הנבלים היו נבלים מסיבה כשלהי. אם זה בגלל עוולות החברה, הפנגווין שננטש כתינוק וגודל בידי עופות וחבר למושחת תאב בצע, פושע צווארון-לבן-עד-בינוני שעבר תאונה פריקית כמו ג'וקר המקורי ג'ק ניקולסון, לא זוכרת מה היה עם ה'רידלר' ג'ים קארי, אם זכור לי נכון, הוא היה גאון שלא הובן נכון והיחס של החברה דחף אותו מעבר לקצה. פוייזן אייבי קיבלה טעימה מנושא המחקר שלה של שילוב צמחים עם חיות, דוקטור פריז גם עבר תאונה והפך רע כי הלב שלו פשוט קפא. היה הגיון. כלשהו. בסרט הזה לא טרחו אפילו לספק שמץ של סיבה אפשרית. לא בצע כסף, לא שליחות נקם, לא תאוות פירסום והכרה, לא רצון להחזיר אישה במחלה סופנית בהקפאה קריוגנית לחיים. נבל פשוט מהיותו נבל. אפילו את החלק שלו במזומנים של רווחי כל הארכי פושעים הוא שרף. כי ככה.

עוד משהו: למה בסרט הזה הקול של באטמן נהיה כל כך נמוך כשהוא בתלבושת ובמסכה?! הרי אין לו כיסוי לפה. מדוע נראה שזה כמו דוקטור ויין ומיסטר באטמן, כשהנוסחה בתרכובת הסודית היא טוסטסטרון?

 

ועל הסרט שצפיתי בו אתמול, 'באטמן 4' (לא נראה לי שראוי אפילו לחפש את השם שמקורי שלו): נראה שהבמאי ניסה לייצר פארודיה. מוסיקת הרקע שנשמעה בעת הקרבות היתה דומה באופן מזעזע למוסיקה של הסדרה משנות ה-60', אם לא השתמשו באותו פסקול.

ועל המשחק של ארנולד שוורצנגר אי אפשר להגיד יותר מאשר: איך לעזאזל אפשר לחיות באמריקה 30 שנה ולא לשפר את המבטא, אפילו בקצת?! עם כל הכסף שהוא מרוויח, הוא מתעקש להישמע כמו הרעים בסרטים על מלחמת העולם השנייה?!

 

ועוד משהו: הלכתי השבוע עם אח קטן לראות 'הנקוק' (רציתי וול-E, אבל הוא כבר צפה בו) ונהניתי מאוד. והייתי מבסוטה מהמושב שלי...

 

 

נכתב על ידי Pilpilon , 9/8/2008 23:19   בקטגוריות סרטים, רבותי, סרטים, ?, יחסים, לא ידוע, משפחה, עצבים, עקרון, צרחנות, קולנוע, שיחות, תהיות, שחרור קיטור  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לPilpilon אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Pilpilon ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)