|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
מוצאי ט' באב
השעה שמונה וחצי כבר עברה...
הסיבה העיקרית שאמרתי שאני אוהבת, היא כי ידעתי שזה ישחרר את המצב בו הייתי תקועה. "אוהבת", זה מושג רחב. ברור שיש עניין. עניין בלתי מסופק, עניין רב, אבל אוהבת"? ידעתי שגם אם אני מרגישה רגשות כלשהם, חלק מהם, כנראה רובם, אם לא כולם, בסך הכל מבוססים על פיקציה. על איך הוא מציג את עצמו, איך אני הייתי רוצה לתאר אותו, בלי לראות, בלי לשמוע, להריח, לממש או לטעום, קשה לקבוע. כמה באמת זה מה שהייתי רוצה להאמין וכמה באמת קיים באמת?
כשנתתי לזה לצאת החוצה, כשאמרתי "אני אוהבת", ידעתי שזו ההתחלה של הסוף. כי ברגע שזה בחוץ יש לו סיכוי ללכת לאיבוד, להיטרף או סתם להיעלם. באויר הפתוח, חשוף לנזקי הסביבה, ברוח, בגשם ובשמש לוהטת, זה נתון גם לבלאי טבעי, כשזה יהיה בחוץ, זה יתחיל להתייבש, להתקלף, זה יתפורר לכלום. אולי גם לא יוותר זיכרון. מרגע שזה בחוץ, ולא המשהו הפרטי שלי, אז אין את הדמיון שילבה אותו. אם זו רק אני, אז יש לו קיום כל עוד הוא שלי בלבד. בחוץ, זה פשוט יכבה.
הוצאתי את זה החוצה כדי לשחרר את מה שכבר לא רציתי להחזיק לבד. אם זה ימות זה ימות, אם זה יפרח אז יפרח.
|
נכתב על ידי
Pilpilon
,
30/7/2009 21:27
בקטגוריות ?, אופטימי?, בעיות??, דברים שלא מדברים עליהם בדרך כלל, לא ידוע, משהו חדש, נכתב כשלא היה משהו אחר לעשות, עדכון, על עצמי, ציוני דרך, צריך לצנזר?, תהיות, תובנות, תקשורת אלקטרונית, יחסים, שחרור קיטור
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
אחה"צ שישי עייף
סחוטה. עייפה. רוצה לישון. לא בא לי לאכול עכשיו, לא רוצה, לא, לא רעבה. אחר כך. אחר כך.
הלכתי אתמו לראיון עבודה. חשבתי שאני הולכת לראיון. כך אמרה לי יועצת ההשמה מחברת כוח אדם., כבר כשהלכתי לרענן את הכרטיס שלי אצלם לפני חודש וקצת הודעתי שאם איזשהי מחפשת עובדת, אני באופן כללי פתוחה להצעות, אבל לא רוצה ללכת לימי מיון. כזה שמקבצים כמה מובטלים בחדר ועושים עלהם מבחן חברתי. לא בא לי, לא מרגישה שאני צריכה לעשות משחקים או לעבור דבר כזה, תחסכו ממני. היא אמרה שיהיה מבחן פשוט, הבנת הנקרא, חשבון, אנגלית, פשוט, בסיסי, לא משהו מסובך. היא אמרה שהראיון יהיה בזוג, אדרש להציג קצת יכולות שיווק, כמו להציע כרטיס אשראי במקום צ'קים וזהו. הגעתי (אחרתי), מבחן, הפסקה. כששבתי הודיעו לבערך חצי להישאר, פיזרו דפים וביקשו לדרג חמש תכונות. אחר כך, בתור קבוצה, ביקשו להגיע לדירוג משותף קבוצתי. אחר כך היה את המבחן של זוג. בוחרים זוג, אחד לקוח, שני נציג שירות, סיטואציות שונות, במסעדה, בבנק, נו, תראו לנו יצירתיות בבקשה.
הלכתי לראיון עבודה ונתקעתי ביום מיון מגעיל. אתמול היה מעייף.
אחרי הראיון הלכתי לעיר, פגשתי את אח-קטן ואמא. אכלנו פלאפל, למרות שהצלחתי לסיים את כל הלאפה, והרגשתי מאוד שבעה, לא הייתי מלאה מדי להליכה עד לתחנה המרכזית. בין לבין קנינו בד לווילונות, קניתי בשוק קצת אגוזי לוז וקשיו, קיבלתי שיחת טלפון מההוא שהכרתי לפני כמה שנים. בינתיים עבר לעיר הגדולה, מזמן לא התראינו. אז נכון, החזרתי לו תשובה במייל באיחור של שלושה חודשים, בגלל זה הוא גם חיכה שלושה חודשים עד שיחת הטלפון? כן, אני זוכרת מי אתה. לא, לא עושה כלום מחר. אפשר לנסות לעשות משהו, כן. שיהיה, גם כך אין לי משהו אחר לעשות. ננסה.
לא, לא רוצה לאכול עכשיו, לא רעבה, לא נראה לי טעים, אולי אחרי שאישן. כן, לישון נראה מוצלח כרגע. לישון.
|
נכתב על ידי
Pilpilon
,
17/4/2009 15:46
בקטגוריות ?, אוכל, אופטימי?, לא ידוע, משהו חדש, נכתב כשלא היה משהו אחר לעשות, משפחה, על עצמי, עצבים, פוסט של שישי אחה"צ, צרחנות, צריך לצנזר?
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
 משהו משמח
זה נמצא סוף סוף. שניהם!! כרטיסי אשראי שהסכמתי להוציא מארנקי אחרי שאמא בכתה "יש לך יותר מדי כרטיסי אשראי...". אז הסתבר די מהר שלא. כי אחד נותן מבצע של 1+1 ברשת קולנוע אחת (את זה עם הרשת השנייה במקרה השארתי עליי) ושני, שחשבתי שניתן לוותר עליו כי מחקו את כל הנקודות שצברתי ואת כל שיטת הנקודות בכלל (לא שאי פעם יצא לי להשתמש בו, אבל סתם נחמד לדעת שאפשר), גיליתי שפרט לתמונה חמודה עליו, אני מצליחה לזכור את הקוד שלו כדי להוציא כסף ולא להיתקע בלי גרוש על התחת כמו שקרה כבר פעמיים. והיום דווקא כן היו לי מטבעות בארנק, אבל הארנק לא היה עליי.
וקצת אירוני שזה היה בגלל שאמא אבדה את ארנק המטבעות + כרטיסיות שהפקדתי אצלה, והיא הייתה בטוחה שהשאירה את זה איפשהו בחדר שלי, אז היא נכנסה לתופת כדי לנסות להוציא משהו מהבלאגן. ארנק המטבעות עוד לא נמצא, אבל שני כרטיסים חמודים כן יצאו משם. היא נראתה משוכנעת שמצאה את זה בשידה שלי, בחדר שלי, מתחת לכל הזבל שמתווסף עליו באופן קבוע. ואני הייתי בטוחה שהבאתי אותו לאמא שתחביא אותם אצלה ותהיה רגועה. אולי באמת מצאה את זה אצלה ורצתה להדגים לי את חשיבות של סדר וניקיון...? נו, טוב, אני מעדיפה בינתיים לתת לה ליהנות מהספק.
אז אחרי שהראתי לכל בני המשפחה את הסיבה לעליצות הלא מובנת שלי, והבטחתי שלא אוציא אותם מחזקתי כל עוד זה תלוי בי, החזרתי אותם לתיק.
אני מבסוטה.
|
נכתב על ידי
Pilpilon
,
30/11/2008 23:37
בקטגוריות ?, אופטימי?, חגיגה, לא ידוע, נכתב כשלא היה משהו אחר לעשות, על עצמי, סתם, ציוני דרך, צרחנות לא נבונה, צריך לצנזר?, שחרור קיטור
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Pilpilon