חשבון נפש שוב. קוראת אחורה וחושבת שעדיין נכון, בחלקו. כי מה שהיה כנראה לא היה. וכשנגמר נגמר.

לא.

כל תרבות, כדי שתתקיים, דורשת רייטינג. אחרת מה יממן את התפאורה, השחקנים, רקדנים, הכוריאוגרף, התסריטאי, עלות ההוצאה וההפצה, המלבישה, המאפרים, המנחים ומה לא? האגרה? כבר היינו בסרט הזה. לא תודה.

סגנון הריאליטי צורם לחלק מהאנשים. למה? כי זו תרבות אינסטנט, רגע אחד אדם הוא אלמוני, רגע אחרי כוכב. בלי הרבה תוכן, לפעמים ללא יותר מדי כישרון. אם הסיפור ברקע מספיק מעניין או קורע לב, או שיש פנים נאות, גוף חטוב או שאנשים אהבו להזדהות עם הדמות. משהו מושך...

סגנון הריאליטי התפתח כי הוא עונה על דרישות מסוימות, היינו, מביא רייטינג. וזו לא מילה גסה. זה רק אומר שהוא פונה לקהל רחב יחסית. וגם צריך להיות הוגנים ולהסביר שיש ריאליטי ויש ריאליטי. כלומר, יש 'האח הגדול' ו'מפרץ האהבה' שהחלו לשדר בערך באותה תקופה. שניהם התחילו עם נתוני רייטניג נאים, כמות הצופים ב'אח הגדול', שרבים ראו בו כדרך נחמדה להעביר קצת זמן פנוי גדלה ואילו כמות הצופים בביזיון של 'מפרץ האהבה' קטנה. הצופים הצביעו ברגליים. או באצבעות. נו, הרעיון ברור.

אפשר גם להשוות בין גרסאות שונות לאותו פורמט. יש את 'הישרדות', הפורמט בייבוא מארצות הברית, שלפעמים ממש נחמד לי לשבת ולצפות בזה, צברתי כמה עונות צפייה כבר. ואולי זו הסיבה שהגרסא העברית כל כך בלתי נסבלת עבורי. כי בגרסא האמריקאית, יש 13 או 14 תוכניות (הפרק האחרון כפול) של 45 דקות, נגיד שעה כולל פרסומות, כל תוכנית יש אתגר פרס, אתגר חסינות והצבעה ומודח אחד. בתוכנית האחרונה נותרים שניים, מועצת שבט אחרונה, הצבעה, הכרזה ושלום על ישראל. אוה, יש גם פרק מס' 15 – פרק איחוד בו המתמודדים מדברים על התוכנית. גם פרק נחמד.

ב'הישרדות' הישראלית אומנם צפיתי בערך מאז האיחוד, אבל נראה אם הבנתי נכון: בגרסא העברית לעומת זאת, 14 פרקים של 45 דקות הפכו ל-50 פרקים של שעה וחצי עד שעתיים כל אחת, לפעמים פרק אחד בשביל אתגר פרס, פרק נפרד לאתגר החסינות, אחרי זה יש אז יש גם אתגר חסינות אישי, אחרי האיחוד המציאו את "אתגר הכח הכפול", אחר כך שעה במועצת שבט בו המנחה שואל את השאלות הכי, הכי מטומטמות שאפשר והצבעה. כל קטע שצולם משודר לפחות שש שבע פעמים, לא כולל הפרומואים. מג-עיל.

הייתי בטוחה שלא אתן לזה לקרות. הייתי בטוחה שאני כבר חסינה בפני זה (חסינות, לאן אוצר המילים שלי התדרדר...), אבל נתתי לזה לעלות לי על העצבים. לא רק שהתחלתי לראות "האח הגדול", ככה, בין לבין, כשכולם צופים, לא רק שהתחלתי להעיר כל מיני הערות על המשתתפים (בעיקר על ונסה, שפתחה פה כ-זה גדול על אחד המבוגר ממנה בשלושים שנה על לא פחות מאשר סיגריות, לא עולה לי עכשיו עוד משום מה), לא רק שבאופן אקטיבי העברתי את הערוץ לתוכנית (כמובן שאני מזפזפת הלאה בפרסומות, הם לא עשו משהו ששווה לבזבז עליו  זמן בצפייה בפרסומות עד כה. ועכשיו על אחת פי כמה וכמה), אפילו התחלתי לדבר ספקולציות (עאלק ספקולציות, זה ברור יותר מאיזו שעה תהיה מחר בצהריים. יש הכוונה ברורה של הערוץ בכל הנוגע להתייחסות, זמן מסך, אמרי שפר) לגבי מי יודח (זאת תהיה הרבעית, לא הבובלילים, לא הדתי, היא יכולה להיות בנאדם סופר נחמד עם המון כריזמה, אבל זה לא עבר מסך. כי לא השתתפה באיזו שערורייה או דיונים סוערים או רומן עסיסי, לפחות לא כאלה שהוצגו במשדרים של ערוץ 2. הרומן שהיה לה אז, עם מודח אחר זה כבר אולד ניוז. היא כבר "מי זו?" בתודעת הקהל), מי יישאר עד הגמר וינצח (בובליל, כי הוא מקבל יותר חשיפה, כי הוא דוגרי, כי הוא מהעמך, דובר ציבור שלם, כמו קנפו, בזמנה) וכולה וכולה. ולמה זה מרתיח אותי? כי נתתי לזה להשפיע עליי. לעצבן אותי. אתמול יצאו בהכרזה חגיגית: שניים מהמועמדים עברו על החוק וייענשו. לפי מה שהראו במשדר, הורו למשתתפים לא ליצור קשר עם האנשים שבאו על מנת להשלים מניין. ולפי מה שעבר, ליאון שאל את החזן אם הוא נשוי (אף שעינב ביקשה ממנו לבדוק רק טבעת), הם לא רק ידעו שהוא לא נשוי, הם גם ידעו שהוא גרוש. מידע כזה לא עובר מ"אין טבעת". אלא אם כן האינפורמציה הזו שודרה בטלפאתיה, מישהו או חלק מהמשתתפים יצרו איתו קשר. אז אני חושבת שסביר להניח שזו העבירה שנעברה ועל זה יוטלו עונשים. אבל לא. המשתתפים שנקראו לחדר הוידויים היו עינב ואשר. ולמה? כי הם קשרו קשר להדיח. דנו בהדחה. והרי זה אסור לפי תקנות אחרות. אז יוצא שהאח הגדול קובע תקנות ובוחר אילו תקנות יעקפו, מתי ומה העונש עליהם. וכמובן שלאזרח הקטן זה יעלה יותר. בסמסים כמובן.

קודם, לגבי "תיאום ההצבעה": כשמתמודדים דנים ב"אני לא סובל אותו, היא סתם ביצ', הוא מסכסך, אני לא סובל את הפרצוף שלה" אז זה לא נקרא תיאום הצבעה. בתוכנית הראשונה לא היה תיאום בהצבעה נגד הבובלילים, כמו שעינב, בפרץ של חימה העירה כשנגזר עונשה? היה גם היה. מה היה שונה בהצבעה אחת ממשנתה? שרשימת המועמדים להדחה הייתה רשימה גורפת סמסים. ברשימה שהציעו אתמול המתמודדים לא היה פוטנציאל להרבה רייטינג, אז בתמרון גאוני (עלאק גאוני, ציניות נכנסה כאן, למי שלא יבין) בחרו להוריד שניים פחות פופולאריים ולהעלות כמועמדים להדחה שניים אחרים שהרבה יצביעו עבורם. גם מוזר לי שאני לא יכולה להביע את דעתי מבלי לשלוח סמס (בכוכב נולד, האמא של עושק בני הנוער מדמי כיס באמצעות שליחת סמסים אפשר להצביע באינטרנט בעלות אפסית, לא שניסיתי, אבל נראה לי שנדרש רק סמס אחד להרשמה). ככל שזה נוגע להצבעה, אין דבר כזה אינטרנט ב"האח הגדול", רק בסמסים. כן, בטח, א-ני אשלם. רגע, רגע, איפה הפלאפון שלי, הנה הוא, מה המספר, רגע, אני כבר מקלידה, אוי, פספסתי ספרה, הנה, אני מתקנת... לאיזה מספר שולחים? הנה, שתייםםם אפס, שתיים, אפס, ו-שלח... NOT!!! (שיניתי מ-"לא!!!" קצת פקאצאי, אבל הביטוי לא מיתרגם לעברית טוב, לא נשמע או נקרא לי כך, בכל אופן...) אז יצא שיד עלומה גרמה לכמה משתתפים להצביע באופן שווה. אני לא סגורה לגמרי שגם זה לא היה בהשפעת ההפקה עצמה, יענו לשם המחשה של העבירה על בל-יתאם. יכול היה להיות שבובליל האב עצמו גלגל את הכדור הזה לאחרים, אבל הראיה שבחרו להראות הייתה שיחה של עינב ואשר. כעת אני חושבת שבובליל האב יכול אתמול לקחת את הקרדיט לתיאום על עצמו, כי מילא כבר הועמד להדחה, אבל אולי הוא מבין יותר. ההעמדה להדחה של בובליל הבת והדתי לא נועדה על מנת שידיחו אותם. ההפך. היא נועדה כדי שיצילו אותם. לגרוף עוד כמה סמסים. אז בחרתם להצביע באופן מסוים? נו נו נו. תענשו על כך, אפילו אם באופן בו ההפקה מרוויחה הכי הרבה. כי מה לעשות, העמדתם להדחה לסבית שלא מימשה את מלוא הפוטנציאל לשערוריית מין שלא נראתה בטלוויזיה עדיין. העמדתם להדחה בחור שרירי, לא רע לעין, שמשחק אותה את השקט והאפל, ועדיין, עדיין ההפקה לא דחפה אותו מספיק בשביל לקבל תואם נועם טור תוצרת ערוץ 2. אגב, נראה לי שמשך תקופה מסויימת, המשתתפים משתפים את ההפקה ברווחים מקמפיינים עתידים. כן, כך נראה לי שזה עובד. במקום להשאיר את הרשימה המקורית של הארבעה ולהוסיף את שני ה"עבריינים", מה שנראה כיותר הוגן, בחרו להוריד שניים מהרשימה שנבחרה באופן דמוקרטי ולהוסיף שניים שיגרפו עוד סמסים.  

ובכל זאת, ריאליטי טי ווי, היה בה, באותה תכנית, משהו אמיתי. אולי בגלל השידור החי (לעומת מפרץ האהבה, בו שום דבר לא חי, יש איזשהו זיוף של שידור חי, כשמשדרים לפעמים קטעים בין המתמודדים במפרץ ובאולפן בו יש קהל ומועמדים להשתתף בתכנית, יענו בזמן אמת). זאת הייתה התגובה של עינב כששמעה על המניפולציה שהחליטה ההפקה לעשות. כי היא לא מבינה שבעצם פירגנו לה, כי יודעים שהיא פופולארית ותקבל סמסים שיעזרו לה להישאר. אז לפני שההפקה הספיקה להסביר לה, או שמישהו אחר מהמשתתפים, שמבין יותר יסביר לה את זה, היא התפרצה בחמת זעם וביקשה לעזוב. נמאס לה שהכללים תקפים כשזה נגדה (התוכנית האמורה) ושהכללים לא תקפים כשזה היה לטובתה (בתוכנית מוקדמת יותר, תיאמו הצבעה נגד משפחת בובליל). זה היה שינוי מרענן, אולי שמץ של ריאליטי לפני שגם היא תבין את המשחק האמיתי.

ובנימה של סליחות, אני לא אמשיך לכעוס. זה חסר טעם. אני אפגע מזה יותר מאשר מי שפגע בי. אני סולחת להפקת התכנית שהצליחו להוציא ממני אגרסיות ולהודות שאיכשהו התחברתי לתוכנית (אולי לא לתוכנית הזו עצמה, אלא לרעיון של תוכנית ריאליטי ישראלי שלא נתונה למניפולציות כאלה בידי ההפקה, אולי פעם באמת אמצא אחת כזו). אני אלמד להסתגל. עכשיו כשאני חושבת על זה, יש לי רעיון. אני אקליט את התוכנית מראש ואעשה פאסט פורוורד בקטעים של הפרסומות. גם אם זה לא יפגע בכיס שלהם, זמן שווה כסף ואני אחסוך לעצמי זמן כך. זה לא כאילו אי פעם תיכננתי לשלוח סמס או משהו כזה.

ועכשיו שעלה לי רעיון גדול כמו זה הנ"ל, אני יכולה לסלוח לעצמי. כשצפיתי ב"הישרדות" הישראלי הרגשתי שמכרתי חלק ממני. עכשיו אני לא אפול קורבן להפקה מניפולטיבית שוב. לא רק העניין שהם בוחרים מי יודח או ינצח. יש לי עוד הרבה נגדם. עאלק "עוד שלוש פרסומות ונשוב"... אפילו אם מדייקים במספר של הפרסומות (ולרוב הם לא מדייקים), הם לא מספרים שעל כל פרסומת ידחפו עוד חמישה פרומואים. ופרסומות שהן "שירות לציבור" לא מחשיבים כפרסומות. אז ככה. נפגעתי פעם נוספת, קיבלתי החלטה איך להמשיך. אני בוחרת לסלוח.