אוקי הכול היתחיל אתמול בערב שחברה שלי דיי רחוקה שלא ראיתי המון (הבת של חברה ממש טובה של אמא שלי..) התה צריכה שמישי תבוא לישון אצלה כי היא מפחדת לישון לבד בבית.. אז אני באתי בסספנטניות ופטעום אני קולתת שהאלרגיה הקטנה שיש לי על היד היתחילה להיתפשת לי על כווול הגוף=[ ואפילו על הפנים! במצע הלילה היתחלתי להיתגרד ורציתי לחזור הביתה.. חזרתי בעוד הפנים שלי מלאות בבלוטות אדומות מגרדות ובבוקר קמתי בשביל הרופא והענים שלי היתנפחו ממש!
ואז שמתי מישקפי שמש והלכתי לרופא עם אמא שלי... עכשיו אתם לא מעמינים איזה רופא! הוא היתקב כרוב עלי ושואל שאלות בתוקפנוית.. לוחץ על המקשים של המחשב חזרק כך שכוול השולכן רועד..! ובדרך חזרה ראינו כל מיני שלטים שפיה לתלתה "מזה בכלל חשוב מה אחרים חושבים" "צריך להבין שכל בן אדם הוא שווה אותו הדבר.." ואז ראינו אישה מחופשת לפיה והסבירה לנו שצריך לבקש מישאלה ולקחת פטק מהסל ואני ביקשתי:"איך מתי מי ואיפה אני ימצא חבר (אהבה3>) " והיה כתוב בפטק: - לא זוכרת אבל איך שהו קשור למישאלה... -
ועצרנו בבזזר שאנשים מוכרים דבים ישנים ויפים שלהם וניזכרתי כמה אמא שלי זרקה שהיתי פה יכולה להרביח לפחות 200 ש"ח!ח.. טוב אחרי זה אמא קנתה לי גלידה והלכנו לבית קפה.. ונחשו מה את מי אני רואה את גאיה ילדה ממש מעצבנת שרבתי איתה על זה שאני לא עשיתי לה כלום פשוט היא היתחילה לריב איתי אותו הדבר יש עוד ילדה מהבית ספר החדש אני שואלת:"אבל אפשר לפחות לדעת מה עשיתי!?!?!?!" והיא אומרת:"כלום פשוט אני אומרת לך את האמת את מתומתמת וכול הבלה בלה הזה.. טוב אז הגאיה הזאת היסתקלה בי במן מבת חתוף כזה והיתאלמה ואני הבנתי את העינין גם אני היתעלמתי ממנה ראיתי שהיא הלכה עם איש מבוגר כניראה אבה שלה..כל פעם היא היסתקלה עלי קצת בלי שאני יראה כזאת... מפגרת! טוב אז דיברתי עם אמא שלי צחקנו על הרופא ואכלנו ארוחת בוקר..דיברנו.. ואז אבא בא הכול היה שמח ומצחיק סיפרנו לאבא על הרופא המשוגע וכל מני ואז אבא דיבר בטלפון והלך לצד ואחרי כמה שניות גם אמא.. ואני בנתיים הסתסמתי עם חברה שלי.. ואז השיחה של אמא נימשחה יותר משל אבא ואז אבא אמר:"טוב בואי נלך.. אי אפשר לסבול את זה שכווול היום היא מדברת בטלפון.."
ואז ניסיתי להגיד לאמא אם זה בסדר שנלך קצת ונחזור כשהיא תיגדור אז שמתי ככה ת'יד שלי כדי לישאות אותה ואז היא הורידה לי ת' יד בכוח! ולא ידעתי מה לעשות אבא אמר:"טוב אז רק נלך פה בסביבה" ואבל חשבתי שזה לא יפה ואז אמא סימה והיתחילה ליצעוק עלינו שככה אנחנו רוצים לברוח לה והיתחילה לכעוס עלי ואז היהזזמינה חשבון ואבא נתן למלצרית עוד טיפ.. ואזז הלכנו לעמודד שבוא יש 2 דרכים הביתה ואמא ואבא רבו וצעקו אחד על השני ואז אמא אמרה:"טוב עינב עם מי את הולכת? אני הולכת מפה ואתה(אבא) הולך מפה!" ישר היתחילו ליזלוג לי דמעות על כול הפנים אבל היו לי מישקפים גדולות ובמזל הם לא כל כך שמו לב שאני בוכה.. ואז אבא היתחיל עוד פעם לריב "מה עשיתי כבר?!" איך אתם מעיזים ככה ליברוח לי?!" והיתחילו ליצעוק.. אמא:"טוב עינב תיבחרי דרך"
ואני מילמלתי:"אני לא.. אני..לא... יכולה..אני.."ואז הם רבו עוד.. ואמא הלכה.. אבא אמר לי:"בואי נלך לטיול תיראי איזה יום יפה.." ו:"רוצה שנלך לסבא?.." ואני סירבתי וניסיתי להסביר לו.. אמרתי שאני רוצה ליהיות לבד.. ואז הלכתי לשדרה והיתחלתי ליבכות והיתי עם מישקפיים אני ממש מקווה שמישו שמכיר אותי לא ראה אותי.. ואז הגאתי הביתה ולא ידעתי מה לעשות חשבתי שבתח בבית הם רבים.. טוב אז פתעם אמא שלי היתקשרה ואמרה:"איפה את" עניתי:"בשדרה" "גם אני תיסתובבי" היסתובבתי וראיתי אותה על הספסל הלכתי עליה ממש ממש לאט והיתקרבתי ואמרתי שאני רוצה ליהיות לבד.. היא אמרה:"אוקי" אחרי זה ניכנסתי הביתה ולחדר ונינעלתי והיתחלתי ליבכות אמא ואבא שוב רבו ואז אמא אמרה:"עינב תיפתחי את הדלת!!מיד!!" ואבא אמר:"לא אל!!" והיתחלתי ליבקות אמרתי שאני לא יכולה אחרי כמה זמן נירדמתי עד 8 בערב 4 שעות וכשקמתי הכול היה כאילו לא היה כלום ואמרתי לאבא ואמא:" זה לא בסדר אתם לא יכולים ככה לעשות לי מספיק אתם רבי מולי עכשיו אתם מערבים אותי!"
ואז דיברתי עם אמא והיא אמרה:"עינב אין מה לעשות אנחנו בני אדם אנחנו באמת ממיצטארים אבל בני אדם עשים טעויות.." אמרתי:"אוקי תיהיו בני אדם אבל לא ככה כל בן אדם שפוי יודע שככה לא עשים לילדים שלהם!!!" והיא אמרה:"אני ממש מיצתארת יש משהו שאני יכולה לעשות?" "את לא יכולה ליקנות לי גלידה והכול ניגמר!" ואז כשיצאתי מהחדר אבא היתחיל להיתחנף עלי ואני שונאת את זה.. בארוחה ניהיתי יותר שמחה ולעט לעט היתחלתי ליסלוח להם..=] ועכשיו הכול בסדר אבא ואמא כבר לא כועסים ו.. הכוול ניגמר ביופי טופי=] לאב יו 3> עינבהה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
