ובכן לאדם ניתנות הרבה הזדמנויות.
בדמות אליטיסטית משהו אני סולד מהבריות ואוהב את עצמי. לא ניתן להבחין בזה.
אני שכול, הגיוני, מתנשא, בעל עקרונות, לפעמים זה לא עונה בקנה אחד עם ההיגיון החברתי. יש לי רעיונות אבל חסר לי החשק עבורם.
החשק נמצא בצד השני.
אני רגיש, לא חושב פעמיים, אוהב לרקוד, חרמן, קופץ על הזדמנויות, ידידותי, אוהב אנשים, מצחיק.
אני לא יודע מה יותר יפה לי. אבל אני שניהם. וטוב שהאישיות שלי לא מסתכמת בחלוקה הפשוטה הזאת. כי אין לי תכונות אופייניות.
אין טעם להפוך את נפש האדם לדבר הרבה פחות מורכב ממה שהוא ואני לא אנסה. דבר אחד אני יודע להגיד על עצמי- הכל זה יתרון. אני יכול להיות כל אחת מהדמויות האלו ועוד הרבה יותר. נתון מנחם.
אלו הדברים ששוה לחיות עבורם:
לנגן, לאכול, לרקוד, להזדיין, לעשות סמים, לעשות כסף, להיות מסביב לעולם, להצטלם, לעשות שטויות, להתחרט, ללמוד, לעשות אומנות, לעשות ילדים, להנות, לסבול, ולהיות מוקף חברים.
אין דבר יותר משמעותי מזה. זה מה שאני יעשה בחיים. לא משנה המעמד, אם אני אהיה רופא או עורך דין או סוחר סמים או רוצח. המעמד זה פרט שולי לאיך אבחר לסיים את החיים. השאיפה היא לחיות והעיקר הוא הדרך.
השאיפה לא הולכת למעלה ולא למטה. היא זורמת קדימה.