בא לי טיפה לפרוק.. סתם כדי לסייע לעצמי לחשוב..
לאחרונה אני שם לב שאני מנסה להכריח את עצמי לשמור על קשר עם אנשים.
האמת אני די מרוצה כי זה חשוב וזה צריך להיות ככה. מעבר לזה שתמיד טוב לשמוע קול מוכר
ומתלהב. אני מקווה שזה לא יהיה זמני כי באיזשהו מקום זה חש טיפה מאולץ. אני גם מקווה שזה ישתלם
לי בעתיד.
אני איכשהו תמיד צריך להתמודד עם מחשבה מלחיצה. היום אני במשבר תקופתי חדש והפעם: "אובדן הנעורים".
הנעורים המחורבנים האלה חלפו לפני שהספקתי לנצל אותם. אני במשבר תמידי. אמנם אני כל פעם משפר בעצמי
משהו אבל אני רחוק מלהיות האדם שאני שואף אליו.
אני בן 21 ולא יודע מה לעשות עם חיי- אני קם בבוקר בידיעה שאין לי מה לעשות אז אני ממשיך לישון
where do i go from here?
והיתר בטלנות בסוף מרעיל את הלב. אני לא יכול להתמודד עם העובדה הזאת. אני חושב שהדבר שהכי קשה בחיים זה להתמודד
עם שיעמום.
all i need is someone who can fill the hole
אני לא מצליח לישון.
היום ל' אמרה: "הי. אני בדיוק אוכלת אני יכולה לחזור אליך עוד מעט?"
תגובתי: "ברור"
כעבור 24 שעות:
אז מסתבר שהיא לא עמדה בהבטחה שלה, מה שלא מפתיע אותי, אבל כשהיא תתקשר אני יענה ב: "וואו את אוכלת מהר!"
ל' השניה מסננת אותי וג' מבריזה לי,ומ' לא מובנת לי אם היא רוצה אותי או לא. מה יהיה הסוף איתכן נשים?
what the fuck with you women???
אבא שלי לוחץ עלי ומעצבן אותי לאחרונה ובאופן כללי נמאס לי מההורים. הבעיה איתם זה שהם לא מכירים אותי (עד כמה שזה
מביך להודות).
יש בי געגועים אבל אני לא יודע למה ולאן אני מתגעגע. אני רואה את עצמי מתבגר (מזדקן) ואני שונא את זה. ואין לי ניסיון
מפואר במיטה ובמשחקי תענוגות או whatever.
i miss something
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
holly crap