המון המון זמן לא עידכנתי... יכולות הביטוי שלי נדחקו לצד לאחר הגילוי שהן לא טובות במיוחד.
סתם.
לא הכפת לי אם יכולות הביטוי שלי טובות או לא. גם אם קצת מעליב, לא נורא...
אירועים רבים עברו עליי, הרבה תהפוכות, הרבה סיכסוכים שונים. אכזבות ודמעות מלוות בחיוך והפתעות נעימות מאידך.
סיימתי ביה"ס. סוף סוף לצאת מהמסגרת הזו.לא יודעת עד כמה זה טוב.אני לא בטוחה שהמסגרת הבאה שאני אצתרף אליה תיהיה הוגנת יותראו מאורגנת יותר, אבל שיהיה. עוד שלב בחיים נגמר.
בטקס הסיום הזלתי כמה דמעות, אבל הן היו מלוות בחיוך מבין כזה של "וואלה, זה באמת הסוף".
אני הולכת להתגעגע לזה. מאוד. עד כמה שמתלוננים ועד כמה שנמאס, אין על התקופה הזאת ואין על האנשים אלו שהיו איתי במהלכה.
נכון להיום, אני בצומת דרכים, בערך כמו כולם במצבי.
לא יודעת מה יהיה האלה, לא יודעת מה רוצה שיקרה בהמשך. לא יודעת כלום. זורמת עם החיים ונראה לאן יובילו.
אני אל שומרת על קשרים כמו שצריך, וזה משהו שמאוד מלחיץ אותי. אני יודעת שאני פוגעת ככה במי שחשוב לי, ואני לא עושה הרבה לתקן את זה גם אם אני מאוד רוצה. דבר מוזר בהחלט.
עכשיו, לפני היציאה לסוג של חיים עצמאיים בתור רכוש צהל, עולות בי הרבה מחשבות על עצמאותי. בשלה מספיק? לא בשלה מספיק?
מה לעשות עם כל ההחלטות שאני אצתרך לעשות? אני יכולה להגיד שאני די מפחדת מכל זה.
ובנימה אופטימית זו, אסיים ואומר שזה כנראה עוד אחד מאותם צומות בחיים שאיכשהו מעצבים את האישיות שלך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
