כי הרבה זמן לא היה כזה.

זה לא שלא קורים דברים ב'חיים שלי ואני',

אפילו רצון לכתוב יש. או או כמה יש.

אין לי זמן? שקר. יש לי המון זמן.

אין לי כוח? יכול להיות.. אבל אין לזה סיבה באמת מוצדקת.

חוסר מוטיבציה? כן. בדיוק זה.

אז מה קורה בחיי?

אני מחכה לשחרור. בטירוף. כל דבר איכשהו מתקשר לי לזה.

זה מעסיק אותי ברמות אחרות, זה סביבי כל הזמן.

46 ימים אם אני לא טועה. ולא נראה לי שאני טועה.

לא מתביישת להגיד "אני" בקול גדול כששואלים "אבל מי סופר?".

השבוע סיימתי את השמירה האחרונה בחיי.

פעם אחרונה נשק, פעם אחרונה לילה בבסיס, פעם אחרונה תדריך, עליית משמר וכל המשתמע מזה.

אמנם השמירה רצה לי, מה זה רצה?? עפה..

אבל היתה טעונה מאוד. טעונה פוליטית.

אין דבר שאני שונאת יותר מלדבר על פוליטיקה. על אחת כמה וכמה ב-2 בלילה.

אז עוד חלק קטן מאחוריי..

ואוטוטו כל דבר נהפך להיות האחרון.

אני כל כך רוצה להשתחרר.. אבל עם השחרור של לוטם קיבלתי גם אני כאפה.

מה הלאה?? אני מתה מפחד.

פתאום העבודה בחינוך לא כל כך בטוחה.. ואני יותר מצריכה עבודה שיהיה לי נוח יחד איתה להתחיל ללמוד לפסיכומטרי.

והאהבה?

אין כרגע. לא מחפשת כרגע. לא חושבת כרגע על מישהו ריאלי.

תמיד בתקופות האלה שלא חיפשתי ולא רציתי, הגיע משהו מעניין.

אז נראה. אני באמת לא מצפה לכלום. רק לשחרור.

זה באמת צץ בכל מקום. 5.3.09 זה היום.

25.2.09 זה היום האחרון על מדים, אם הכל יילך לפי התוכניות..

העיקר שיהיה טוב.

יהיה טוב, נכון?? רק שיהיה שקט בדרום..

שכל החיילים יצאו מעזה ויחזרו הביתה שלמים ובריאים. אמן.

אני X