The Best Part Of Me

קול צעדים נשמע בין הטיפות.
הולכת לה ילדה ובעיניה דמעות.
החורף הגיע ואיתו הזכרונות,
מאהבה שהייתה לה, איך התנפצו התקוות.
עומדים מתחת לבניין, מגשם מסתתרים.
מבטים זה בזו, אך הפה ללא מילים.
רוצה לספר לו על אהבתה, על רגשותיה,
על כמה חשוב הוא, מה הוא חלקו בחייה.
מה מבטו התמים גורם לה להרגיש,
על שירים שכתבה ורצתה לו להקדיש.
על איך החיוך שלו אותה משגע,
על כל מה שגורם לה אליו להתגעגע.
רצתה לספר לו אך עד שהחליטה היה מאוחר.
בעצב אמרה לעצמה 'אעשה זאת מחר'
בא עוד יום, עוד מחר. אבל ללא הצלחה.
עבר כבר הזמן אך היא עוד לא שכחה.
והגשם שמטפטף עכשיו מעלה זכרונות,
על איך שהיא אהבה אותו, ועל כמה אחרות.
וקול הצעדים לא הפסיק, לא נדם.
היא עדין אוהבת ולא תפסיק לעולם.

החורף בפתח מביא יתו מלא זכרונות...
חלקם טובים ונעימים וחלקם פחות.
אני מקווה שאת החורף הזה יהיה לי קשה יותר לשכוח רק בגלל הטובים יותר :)



הפוסט אולי יעבור עוד עריכה בימים הקרובים.
בנתיים היה לי חשק לשיר כזה....
שיהיה לכולכם שבוע נעים, חם/קר לבחירתכם :)

אוהבת