את האמת, אני לא חושבת שאני אשב ואבכה על הכאב שהוא לא נמצא כאן. ואם אבכה זה רק בשביל להשתחרר ולהבין יותר ויותר שאיי שם טוב לו יותר, הוא כבר לא סובל, ואני מאמינה שאם באמת יש דבר כזה גן עדן, הוא מביט בי משם ומתגאה בי, מתגאה שלא שכחתי ובטוח שלא אשכח לעולם, גאה בי שהמשכתי למרות כל הכאב, גאה בי שהשתנתי אך ורק לטובה.
הכאב הזה והחלל הריק הזה ישארו שם תמיד. אבל, הבטחון הזה שהוא היה נותן לי ימלא כול עצב שרק ינסה לצוץ, האהבה הזאת שהוא נתן לי מבלי לבקש תמורה תמיד תמלא כל חלל ריק. המבט הזה שעכשיו אני רואה רק מתמונות, סרטים ובחלומות שלי תמיד יתן לי את הבטחון והשלווה הזאת שהיה נותן גם כשהוא היה איתי. כן,הוא חסר לי ולעולם לא תבינו עד כמה. אבל, אני בטוחה שהוא בחיים לא היה רוצה לראות אותי במצב שבו הייתי אחרי שהלך והשאיר אותי מרוסקת לרסיסים מכאב. אני בטוחה שהיה רוצה לראות אותי מלאת חיים, מלאת שמחה, לא היה רוצה לראות איך אני מבזבזת את הילדות שלי על כאב, את שנות ה"טיפשעשרה" על לכאוב מאובדן עליו. לא, אני לא מתכוונת לשכוח ממנו, להפך... אני רוצה לזכור רק את הדברים הטובים ממנו, את הערכים שלימד, את האהבה האין סופית שהוא נתן לי. אני לא מתכוונת לבכות מכאב ולהרגיש רע כי הוא לא פה. [לא שאני מתכוונת לשמוח] אני פשוט רוצה שהיום הזה יהיה יום מיוחד שלו שכול המשפחה נאספת לא לבכות עליו אלה להזכר בבן אדם הזה שהוא היה ונשאר בלבבות של כולנו.
למי שלא הבין על מה מדובר:
עוד בערך 3 שבועות יש הזכרה לסבא שלי ז"ל....
שנה שלמה מאז שהלך.
אני לא רוצה שאנשים ירחמו עלי ויגידו "יהיה טוב", כי את זה כבר שמעתי, ואת זה גם אמרו העיניים שלו ביום שהוא הלך. וכן, אני בטוחה במאה אחוז שטוב לו עכשיו איי שם. אני לא רוצה להשבר מאובדן, אני רוצה רק להתחזק ממנו. לא רוצה לברוח מדמעות מכאב אלה להתמודד איתם, להתמודד איתם גם בלי שהוא יחזיק לי את היד.
היום הזה 9.1 הולך להיות יום עמוס. אבל, אני אעבור אותו, אעבור אותו עם החיבוק שלא אוכל להרגיש אבל איהיה בטוחה שזה הוא, זה שיחבק אותי בשביל לחזק.
סבא, כבר אמרתי את זה מליוני פעם לפני... אני בטוחה שידעת את זה גם מבלי שהייתי צריכה להגיד.
אני אוהבת אותך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ANGEL outside DEVIL inside
