The Best Part Of Me

שוכבת במיטתי דמעות בעיניי הירוקות.,
חושבת עלייך, כמה אטומה אני יכולה להיות?
הנה כמעט חצי שנה עברה מאז שעזבת,
באותו היום האחרון, במבטך לחזור לבית הבטחת..
לא עזבת את ידיי, לא רצית שאלך,,
רק להיפרד חיכית, והעולם כולו מעלי התהפך.

יוצאת מדעתי מרוב המחשבות על מבטך,

הכעס משתלט כי הפרת את הבטחתך.

חיכית שם במיטה הכחולה רק שאבוא לבקר,

והנה הלכת, עד כמה העולם יכול אלי להתאכזר?

זה נירא כמו סרט או סתם חלום רע,

אבל איש לא יכול לשנות את המציאות המרה.

איש לא יכול להשיב את הגלגל לאחור,

להחזיר הכול אחורה וללחוץ על "עצור"

אף אחד לא יכול להקטין את הכאב,

גם לא בחיבוק והבנה שתחמם את הלב.

 אין דבר שיכול אותך אלי להחזיר,

אם רק הייתי יכולה, היית עושה זאת בכל מחיר.

ושוב דמעות בעיניים, אלו שקיבלתי ממך,

החיוך שאהבת, הוא הלך, רוצה להיות רק איתך,

אני חייבת להזכיר לך רק עוד דבר אחד,

סבא, אני אוהבת אותך לעולם ולעד.

הנכדה הכי קטנה, השובבה שהיית רק שלך,

זאת שמתגעגעת אלייך ומחכה לשובך.

כל כך זקוקה לך לצידי,

אולי תחזור?...