בין הרעש השקט.
רוח לילה של הקיץ, משקפת את כניסת הסתיו.
הקור חודר לעצמותיי, זה מספיק טוב לעכשיו.
מרגישה שינוי קטן פנים, עמוק בתוך הגוף.
מבחוץ אני שקטה, אבל בתוכי הכול הפוך.
הירח שמאיר עלי, הנה כמעט ונעלם,
והשקט שנשמע עכשיו, כמעט גם הוא נדם.
"הרגלים רעים" נעלמים בליל אמש,
העיניים שכאבו, מסתנוורות מאור השמש.
מגע של אצבעות קרות מצמרר את עורי,
עוטפת את הגוף ושוב שוקעת במחשבות שלי.
הדמעות חונקות את הלב, לא נותנות לנשום,
רוצה לברוח, למצוא את ניקודת ה"שום מקום".
בה לי שוב עוד קצת לבד, רק עם עצמי ואנוכי,
לחפש בין הרעש והשקט את ה"אני" שבתוכי.
כמה מילים:
שיר שכתבתי לפני כמה ימים,יש בו משהו אופטימי קצת, קצת כעס, קצת שמחה.
סוג של מערבולת שהייתה לי באותם ימים. זה עוד לא נגמר, התקווה לדבר הטוב הזה עוד קיימת.
אפשר להגיד שבשיר הזה ניסיתי להדגיש את עצמי, לחפש את עצמי בתוכי, לא הרגשתי אני.
כרגע זה עוד קיים, אבל כמו שזה כתוב בשיר, זה כמעט ונעלם.
לא בה לי שחור, לא לבן ולא אפור. תמיד אפשר לגוון. לא בה לי שיגרה, יש לי חשק עצום לדבר חדש וטוב.
שנה חדשה, חודש חדש...
התחלות חדשות, המשך של שגרה מסויימת,
בע"ה הכול יסתדר, יהיה טוב.
קצת איחולים:
אז שתיהיה לנו שנה טובה, מלאה הרבה אהבה, הרבה אושר,
שתיהיה רבוייה בבשורות טובות ככל האפשר.
גם למדינה, שיחליפו כבר "מנהיגים", שיהיה קצת שקט ושלום.
שהחייל החטוף יחזור לארצו ולמשפחתו בריא ושלם.
שלא יהיו מלחמות והפגזות, שאנשים יפסיקו לחיות בפחד בגלל הטילים.
שתושבי שדרות,הגליל, וארץ ישראל בכלל לא יפחו לצאת לרחוב בגלל הטרור,
המלחמות, ההפגזות, הטילים, הפיגועים שהאוייבים מחוללים לנו.
שתיהיה שנה של שקט, שנה של שלום.
שנה בלי התעללויות ורצח ילדים קטנים.
שנה בלי סמים, בלי "מוות ממנת יתר".
שנה אחת שאחד יעשה למען האחר בלי לצפות בתמורה, שנה של עזרה לאחרים,
שנה בלי פיגועים בכבשים, באוויר ובכל מקום אחר.
שנה מוצלחת, בלימודים, בעבודה, בדרכים.
שנה טובה.
טוב, אז דיי חזרתי לבלוג, עשיתי לעצמי הפסקה קטנה מהכול.
עכשיו אני חוזרת לעידכונים, לכתיבה, ליצירות.
תשמרו על עצמכם,
אין מתנה יותר יפה מהחיים,
תעשו חיים, תעשו אהבה,
והכי חשוב תשמרו על החיים.
אוהבת
אלכס.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ANGEL outside DEVIL inside
