כששיקרת לי ופגעת בי, אמרתי לא נורא.
כשריכלת עלי, חשבתי המצב לא כזה רע.
מעמידה פנים ילדה טובה, ואת עצמך שטן,
את החברות בניינו את הרסת מזמן.
ועכשיו אומרת לי שאני חסרה לך מאוד,
ואני מרוב הצחוק לא יכולה כבר לעמוד.
מי את חושבת שאת? שתשקרי לי?
שבלי בושה תפגעי ברגשות שלי?
תמיד האמנתי לך והגנתי עלייך,
עכשיו מבינה שזה היה כלום בעינייך.
מבינה שהחברות שלנו בשבילך כמו גבריים,
ועכשיו את המושפלת עם הדמעות בעיניים.
הגיע הזמן שתביני, אני כבר לא אותה אחת,
ועל כל הסצנות שלך כבר מזמן אמרתי "קט"
אז אל תחיי בסרט, שאותי את תוכלי להשיב,
אל תחפשי אותי, כי אני כבר לא אגיב.
אני לא מגנה יותר, לא מאמינה כבר למילים,
את הבאת את זה על עצמך, אל תאשימי אחרים.
גם לא נשברת כשבעינייך רואה דמעות.
תביני ילדה, אני ואת כבר לא "חברות"
טוב, שיר עלי...
על "חברה" שהייתה לי פעם, אחת שתמיד הגנתי עליה, האמנתי לכל מילה שלה...,
גם כשאחרים היו אומרים לי שהיא שקרנית, שהיא רכלנית, שהיא רק וגעת באחרים...
לקח לי הרבה זמן להבין את זה...
אנחנו כבר מעל לחודש לא בקשר, יותר טוב לי ככה...
לא חוזרת על טעויות שפוגעות בי. והיא אחת מהן.
לא מתכוונת לבזבז את הזמן שלי על לשמוע כמה שאני חסרה לה וכמה שהיא מצטערת...
זה כבר לא מעניין אותי, לא בא לי לשמוע עוד שקרים, עוד תרוצים לכל הפגיעות,
למשחק הזה עם רגשות של אחרים.
הנה אני סוגרת פה עוד מעגל, קל לי, טוב לי, אני מריגשה הרבה יותר טוב ככה.
היום אני אמליץ לכם על בלוג שעוסק בנושא שהוא רחוק ממני אבל קרוב ללב שלי.
למי שמכיר, ומי שלא,
זה בלוג של ילדה שהייתה חולה באנורקסיה,
לפני יומיים [24.7.08]
היא עזבה את עולמנו, היא ניפטרה מאנורקסיה, נילחמת עד נישמתה האחרונה,
הבולג היה מקום לשתף את הבנות של ישרא על המאבק הקשה על חייה,
ועכשיו הוא ישאר ע"פ החלטת הוריה וחברתה, בלוג זיכרון לאותה ילדה,
היא הייתה רק בת 16 כשעזבה את עולמנו,במשקל 27.5 תלמידה מצטיינת, רקדנית בלט מוכשרת,
הנה הקישור לבלוג שלה, תכנסו אני מאוד ממליצה,
ועוד משהו קטן, חברה שלה [סינדרלה] פתחה טבעת על שמה,
הנה הקישור, תצטרפו...
אליה שאולי
יהי זכרה ברוך.
זהו להיום,
עד לפוסט הבא, בהמון אהבה
שלכם...