בשבועות האחרונים זה בלתי ניתן להתחמקות.
'את מצביעה?' 'למי את מצביעה?' 'למה לא?' 'למה כן?' 'למה לא לאלה?'
'מי שנמנע ילדותי\פשיסט\משלים עם המצב הקיים' 'יש מפלגה בשבילך'.
מישהו העלה על דעתו שאולי אני לא רוצה לשמוע את כל זה?
ממתי העובדה שאני אזרחית תושבת ישראל, מחייבת אותי לקחת חלק אקטיבי במערכת הפוליטית שלה?
איך האחריות הפוליטית חלה עליי במלוא עוצמתה, אבל כשזה מגיע לאחריות סביבתית, חברתית, מצפונית,
הומנית, חינוכית, הבעתית, דתית, קהילתית.. מבליגים על זה?
מה קרה שפתאום מי שלא בוחר עושה פשע ועוול לעצמו ולמדינה,
אבל להגיד
'לא תודה, גרינפיס, אני מעדיפה לשבת ולראות סדרות מתחת לפוך ולא להציל לווייתן ולקפוא במעמקי האוקיינוס היום',
זה לגיטימי?
האם זה פשע לבחור לא לבחור?
מה שצורם לי יותר מהכל בעניין הזה, הוא הקלות שבה אנשים תובעים ממני את פרט המידע הזה.
יש יותר מסיבה אחת לכך שהקלפי הוא חלל מבודד. כנראה זכותי לשמור לעצמי את הדעות שלי ואת המידע הזה.
בעיניי, לשאול אותי אם ולמי אני הולכת להצביע לא פחות חודר לפרטיות מלשאול אדם על חיי המין שלו. ובטח שאין כאן מקום להטפה!
אני יודעת מה תגידו - לאנשים אכפת כי הקול שלי יתווסף לקול שלהם ובסופו של דבר כולנו נשנה את המציאות בה אנחנו חיים.
טוב ויפה. אבל גם לבוא ליום נקיון החופים זה להשפיע על המציאות של כולנו, נראה אתכם לא מתלוננים בקיץ הקרוב על המצב שם.
אני בכל זאת לא הולכת לרדוף אתכם בלילה עד שתצטרפו אלי לנקיונות חופים. למה?
כי אני מאמינה שהפחדה והטפה הן לעולם לא הדרך.
לא ביקשתי מיסיונריות בפוליטיקה שלי. בכלל לא ביקשתי שהיא תהיה שלי.
את הזכויות שלי אני מקבלת יפה מאוד ואת החובות שלי אני מבצעת.
וגם החוף הוא המציאות של כולנו, בדיוק כמו הפוליטיקה, אפילו שזו מלוכלכת קצת יותר..
עכשיו אפשר קצת שקט?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
.DooM