הלילה היה שחור ואטום ללא כוכבים. הדמות פסעה בשביל המוביל אל הבית. כשהגיעה לשער הוא נפתח כבמטה קסמים, אבל זאת בעצם הייתה הרוח. בשביל הגישה לדלת הבית עצמו עברה הדמות על פני שרכים וצמחים טפיליים, זה כל מה שגדל בגינות הבית המזדקן. כשעלתה במדרגות המרפסת הקדמית הוארו פניה ונחשפו תווי פנים שכמותם לא נראו מעולם (בגלל זה אני לא יכול לתאר לכם אותם כי הם לא נראו מעולם). לאחר שלוש דפיקות בדלת נשמעה צעקה מפנים הבית- "כבר תרמנו בעבודה!". הדמות בעלת תווי הפנים שלא נראו מעולם המשיכה לדפוק עד שיושבי הבית נכנעו והואילו בטובם לפתוח את הדלת. להפתעת הדמות בעלת תווי הפנים שלא נראו מעולם, עמדו בדלת נער ונערה כבני 16 שעסקו בדבר היחיד שנער ונערה כבני 16 יכולים לעסוק בו כשהם לבד בבית. בתנאי כמובן שהם לא קרובי משפחה כי זה סתם מגעיל.
הנער העווה את פניו ושאל בבוז "מה לקח לך כל כך הרבה זמן?"
-"פקקים באיילון" השיבה הדמות. "זה יוצא 29.90 ".
-"קח שלושים שקל ושמור את העודף, אין צורך להודות לי" הנער טרק את הדלת ונכנס עם הנערה לסלון הבית לאכול את הפיצה מול "מת לחיות 4". למרות שהנער הצטער על הפסקת פעילותם, הנערה לא יכלה שלא לחשוב שהפיצה הזאת יותר טובה ממה שהוא אי פעם יהיה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
