אני יודעת שאנשים נורמלים לא כותבים שלושה קטעים ביום. מצד שני, מי אמר שאני נורמלית???
טוב, אז אחרי שכתבתי את הקטע השני נתפס לי הצוואר. אבל הוא נתפס ברמות שלא יכלתי להסתכל למטה (ואני עדין לא יכולה) ישבתי הפוך (לגמרי ^^) כשראיתי טלוויזיה.
ואז הייתי אמורה ללכת לחוג (היפהופ) אבל אני לא יכולה לעשות כמעט כלום ובטח לא לרקוד.. (=[)
אבל בכל זאת אמא שלי הסיעה אותי לשם ואז התחלתי לבכות. לא יודעת למה. פשוט לבכות.
אז חזרתי הביתה והנה אני.
אני כל כך מתעבת את הצוואש שלי ברגע זה. אני עם צעיף מסביב לצוואר עם איזה 20 סיבובים ולא הלכתי לחוג.
וכן, אני יודעת שזה משעמם ולמי שקורא את זה אין משו אחר לעשות, אבל הייתי חייבת...
ותמונות:
שיר בתמונה אומנותית למדי (צולם בפלאפוני האהוב CX)
סתם דובי...
וכמו שכתבתי מתישהו: המחשב שלי די נדפק אז לא יהיו לי הרבה תמונות בקרוב עד שאני אוכל להעלות אותן....... =[
ביי ביי, פרעושים קטנים ומרקדים!...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אחת שמשועממת מהחיים...