מי קובע את המציאות של החיים שלך?

אהלן,

אני ניר, מבוגר נראה לי בשלוש שנים אם לא יותר, מהפעם האחרונה שכתבתי כאן.
סתם נזכרתי פתאום בבלוג הזה, שכתבתי אותו תכלס בשביל שתי סיבות..
אחת אני יודע והשניה אני מגלה תוך כדי קריאה של פוסטים ישנים..

אז הראשונה והחשובה היא בעצם הזכרונות, הזכרונות של החוויות של התחושות. והאמת גאה בעצמי..
מצחיק ומרגש לחזור אחורה לקרוא את הפוסטים, את התגובות ולראות את התמונות.

והשניה היא סוג של מצב שנראה לי, לא הייתי מודע אליו כל כך אז.. שזה בעצם הרצון למדוד כמה אוהבים אותך, אם זה בכמות הכניסות או בתגוובות.
שמי שמכיר אותי יכול להבין למה אז זה היה לגיטימי...

עקרון שאימצתי במשך השנים - לא להצטער על כלום.
ולא מצטער לרגע שלפני שפתחתי את הבלוג הזה לא הקשבתי לחברים שלי שאמרו לי לא להכנע למגיפה...
חבל שלא אמרו לי את זה על הפייסבוק..נכון? זה נוראי מה שהולך שם..

בכל מקרה עדכון קצת על עצמי..
כמה שאפשר כי הפכתי להרבה פחות פתוח ממה שהייתי על עצמי כלפי האינטרנט...תבינו, מלחיץ קצת.

אז נתחיל זה שלפני שנה וחודשיים התגייסתי ליחידה שלא ציפיתי ליותר מידי..ואז מצאתי את עצמי מתחיל טירונות ביחידה מיוחדת.
לפני שלושה חודשים יצאתי מקשר של כמעט שלוש שנים..
ולפני חודש גם ייצאתי מהמסלול שהייתי ביחידה.. תכלס אם יש לכם כח בפוסטים ישנים אפשר למצוא את הסיבה - המקור.
לא נדבר על זה מטעמי חפירות משעממות וחוסר צורך שלי "לפרוק" על זה...ואני מנמק על הנושא הזה רק בגלל שהוא הכי טרי ונראה לי המעשה הכי נועז, אמיתי, קשה, מאכזב ומפתיע(אחרים) שביצעתי מעודי.
בעיקר אמיץ וחשיבה של פרט מול הכלל והעדפת הפרט.

משהו שנשאר מלפני פעם שכתבתי פה קבוע: עדיין לא למדי אנגלית ולא מתי צריך או לא לשים פסיק...באסה..
ואני גם נראה די אותו דבר.. חוץ מהשיער :D

בקיצור..
עדי אם הגעת לפה אל תתלהבי..
וסתם נראה לי אני אכתוב פה מידי פעם כדי שבאמת אני אמשיך את המאגר זכרונות שאפשר לשמור..זה פשוט הכי נוח.

מקווה שאף אחד ממי שמכיר אותי לא ראה את זה...
אם כן, תהנו ותרימו טלפון או שלחו סמס שקראתם ונהנתם ושאתם מתגעגעים.

לילה טוב