גם אני הייתי מאוד רוצה לראות את צה"ל נכנס וכובש את עזה, אבל, ופה יש אבל גדול...
מה יקרה ביום למחרת הכיבוש של עזה ?
מי ידאג לאוכלוסיה בעזה ?
האם המטרה היא כיבוש עזה או להכנס ולצאת ?
ואם נכנס ונצא זה יעזור ?
וכיצד יגיבו הפלסטינים ? הרי סוף סוף הם בעצמם 2 מחנות, למה לנו לאחד אותם נגדנו ? הרי ברור שהפת"ח לא יעמוד מנגד ?
ואולי צריך להסכים את הפת"ח שאם אנחנו נכנס לעזה ונטהר אותה מהחמא"ס, הם יחזרו לעזה והפעם עם הסכם קבע ואולי זוהי הזדמנות חדשה ?
נקודה נוספת למחשבה -
תראו מה קרה בלבנון, החלטה ספונטאנית, בלי יעדים ובלי מטרות ברורות, כי ככה הרחוב רצה, וזו הייתה טעות שאת סופה כולנו מכירים
עוד דבר,
על פי החוק הבינלאומי, מותר לישראל להכנס לטריטוריה שלא שלה (עזה לא נחשבת שטח כבוש עפ"י הגדרת החוק הבינ"ל לאחר שיצאנו מעזה, יש הטוענים שעדיין, דה פקטו, אנו כובשים (מעברים, תלות כלכלית מוחלטת) ההגדרה הנכונה לעזה - ספינת פיראטים בלב ים (לא ציטוט שלי אלא של שופט ט.ל.ח), התנאים לכניסה הם : או כהגנה עצמית, או התערבות הומניטרית, על מנת להכנס לעזה כאקט של הגנה עצמית, צריך שיחולו הרבה תנאים שמתקיימים במקרה שלנו עם שדרות, אבל יש בעיה של מיידיות, כבר הרבה זמן יש קאסמים וצה"ל לא נכנס, אז למה שיכנס היום ? אלא אם יש החרפה, ואז הכל צריך להיות מידתי (תמיד!)
אולם בהתערבות הומניטרית, גם יש בעיה - צריך קואליציה של מדינות ולא רק מדינה אחת, ואולי הרש"פ תחשב כנדינה לצורך התערבות הומניטרית ?
סיכומו של דבר,
הנושא מאוד מורכב, כולנו רוצים לפתור את הבעיה הארורה הזו שנקראת פלסטינים, כולנו רוצים לחיות בבטחון, ולעזאזל איך עושים את זה ?
לי אין רעיונות, וגם אם יש לי, אני מניח שהקברניטים חושבים גם על זה, (בין אם אני בעד אולמרט או לאו, כרגע הוא ראש הממשלה, וצריך לגבות אותו ולא להלחם נגדו, לא כרגע וזו דעתי) כנ"ל לגבי ברק, אין לי ספק שהוא מלא מוטיבציה להצליח, הוא יודע שזו הזדמנות האחרונה שלו להכנס להיסטוריה לא כמי שהוביל לאינתיפאדה השניה אלא כמישהו שמתאים לראש ממשלה, והאמת, זה מרגיע אותי איכשהו.
נקודה למחשבה