"תסתכלי במראה מה את רואה?
אותך ואותי מחובקים למה אתה רואה משהו אחר. כן אני רואה משהו אחר את פשוט לא רואה טוב אני לא נימצא בתמונה הזאת אני נימצא בעולם אחר בעולם שאת עדיין לא הגעת עליו את חושבת שאת רואה אותי אבל את לא רואה אותי. רק מתי שתביני שאני אוהב אותך ואת תאוהבי אותי רק אז את תיראי את התמונה השלמה"
ככה ישבו שעה שלמה ישבנו ודיברנו אבל לא הפסקנו להשאר מחובקים. כמו משהו לא נתן לנו להפרד אבל בכל זאת היינו בעולמות שונים אף אחד עדיין לא הבין אחד את השני הרגיש אחד תשני. הכל היה נורמלי כמו היינו רגילים אחד לשני ולא היינו יכולים להפרד.
אבל בכל זאת רצינו לשחרר אחד תשני ולצאת מי הבועה שאנו חיים אבל לא היינו יכולים לראות את זה קורה. אחרי זה אני יצאתי והיא נישארה בחדר רק היא והמראה רק היא לבדה אני לא יודע בדיוק כמה זמן היא נישארה שם. אבל אני לא יכולתי עוד לא הצלחתי להגיד לה כל מה שאני חושב כי פחדתי גם היא פחדה למרות שהיינו ביחד מחובקים. אהבה שלנו לא הייתה הכי טובה תמיד זה היה מסתיים בזה שהיא אומרת לי שהיא עוזבת, ואני הייתי אומר לה תעזבי אבל תמיד תזכרי שאני יחכה לך בחדר הזה בחדר שלנו מול המראה מול כל הזיכרונות שלנו. וכך הייתי מחכה ותמיד היא הייתה חוזר לפעמיים הייתי מחכה כמה שעות ולפעמיים אפילו ימים ושבועות. ועכשיו הגלגל התהפך זו היא שמחכה לי אבל לי אין תשובה מתי אני אחזור וזה לא בגלל שאני לא אוהב אותה זה רק בגלל אהבה שלי כלפיה אני חייב לשחרר את עצמי מימנה. ותמיד חשבתי לעצמי מה הם הפחדים שלי מימנה ולא הצלחתי לענות על זה. ועכשיו ועכשיו שהבנתי שהפחד שלי זה לא מימנה הפחד שלי הוא אני,אני מפחד מימני. וכשיו עומד מול הדלת מחכה לפתוח אותה ולחזור לחבק אותה ולשבת איתה מול המראה ולהגיד לה "את רואה המראות לא משקרות אנחנו כן ביחד בתמונה הזאת והכל זה היה בראש שלנו"
אבל עדיין אני לא יכול להכנס עדיין לא הגיע הזמן......
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
