אל תסתכל בקנקן תשתה את התה

בפוסט לפני האחרון ירדתי על המשפחה שלי......אבל עכשיו הגיע הזמן שאני הספר על עצמי......אז ככה אני יונתן(יוני קרליטו וכל כינוי שיש לי) אני גר במגדל העמק ויש לי לי שני אחים אחד אח תאום ואחד אח קטן מימני בשנה........אבל זה התמונה הכללית בוא נתחיל מי הילדות שלי.....אז נולדתי בנצרת עלית ועד גיל שלוש חשבתי שמצאו אותי בפח ככה אבא שלי אף פעם לא אהב אותי אני נוכר שבגיל שלוש לאבא שלי היה מינהג כל יום חצי שעה על עדן החלון(בינינו זה היה לראות עם אני יכול ליפול מי קומה 11) ככה זה היה עד גיל שלוש וחצי ואז אבא שלי הבין שזה לא עובד אז הוא התחיל לשחק איתי את המשחק שאני הכי זוכר "ראש בקיר" הקטע של המשחק זה מי שנותן מכה יותר חזקה עם הראש בקיר ואני לא הבנתי איך אני תמיד מנצח ישר.....אחר כך עברנו לקיבוץ ששם לא היה לי יותר טוב אני זוכר שבחדר אוכל תמיד אחים שלי היו מקבלים כסא כזה שהם היו יכולים להגיע לשולחן ושיהיה להם יותר נוח לאכול ולי לא היו נותים כל פעם תירוץ אחר ואני זוכר שהיו רואים רק ראש וידים.....אבל החיים שלי לא השתפרו אני זוכר שכבר מי גיל שש אבא שלי היה מכריח אותי לעבוד ברפת של הקיבוץ הוא אמר שהוא רוצה שאני התרגל לבית השני שלי.......אבל כלום להשתנה ממש אני זוכר רק מתי שהתחלתי לילמוד אז כל הילדים בכיתה שלי היה להם מחברות של פוקימון וכל מידי דברים מדליקים מה לי היה מחברת מגעילה כזאת שהיה כתוב עלייה מחברת שורות או מחברת משבצות והיה לי שתי מחברות ל-10 מקצעות......אבל חשבתי שהמצב שלי השתנה מתי שקנו לי כלב ואז ישר הבנתי שזה היה בשביל שיהיה לי מקום חדש לישון בו (במלונה) ועכשיו עברו השנים אני גדלתי ועכשיו יש לי את החדר שלי את המחשב שלי את הטלויזיה שלי ואת המזגן שלי בחדר שלי ויש לי את המיטה שלי ויש לי הכל עכשיו אבל יש  משהו אחד שמראה לי שהורים שלי עדיין מתעללים בי...שהם לא התקינו חשמל בחדר שלי......וזהו זו היא ילדותי

טוב אני צריך לציין שכל מה שכתבתי פה זה היה שקר מוחלט שום דבר לא היה באמת.....כי בסוף יהיה אותו דבר כמו פעם שעברה שהתחלתי להגיד את הדברים האלה ושחכתי לציין את זה שהכל שקר ההורים שלי שלי קבלו מכתב ששלום הילד רוצים לבקר בבית.......טוב זה גם היה שקר.....

אז זהו זו הייתה ילדותי הדימיונית שלי.....ותזכרו תמיד החיים לא שחורים.......