הכי הייתי רוצה להיות הקיטי שלך

מצחיק ככל שזה עלול להשמע, אני חושבת שמעולם לא חוויתי את זה עוד.

זה ברור כל כך, שאין מקום להרהורים ומחשבות. והרי אני המעריצה מס' 1 של הוודאות.

"בלי כאב, בלי דמעות.."

(טוב, לא באמת)

כמה פעמים שמעתי את עצמי אומרת "אם לא הייתי מאוהבת בה, בטח היינו החברות הכי טובות".

לפעמים דברים כאלה מכים בך רק בדיעבד.

אז מעכשיו- המון כאב.

ולאט לאט

אנחנו נתגבר על זה.

רחוב העצב הזה חד סטרי להחריד.

[ואני ממש רוצה פשוט למחוק את כל הבלוג הזה, כל רשומה ורשומה שאת נמצאת בה. שאולי ככה אני אשכח את כל מה שהרגשתי ואת כל הרגעים שלנו.

אבל אני יודעת שארצה לחזור ולקרוא, באובססיביות, במזוכיסטיות, את הכל.]