בס"ד
הרבה זמן לא דברנו והיום הייתה לנו שיחת טלפון, לא עמוקה אבל מאוד חשובה בעייני.
דברנו כמו פעם, צחקנו וכאילו שלא קרה כלום לפני חודש וחצי.
דבריי היו לכיוון הרע, שהיא לא חברה כי יש לי הרגשה שהיא מכנה אותי בתור "החברה של בי"ס" ואני לא כזו אני יותר מיזה, או שאולי הייתי!(?)..
התייעצתי. והתשובה שלי הייתה, שכדאי להרפות כי אולי לא תחזור החברות הזו..אז אני ניסיתי וניסיתי כל מה שיכלתי ושמתי את האגו שלי בצד כי היה חשוב לי להשלים איתה והיה חשוב לי שנהיה כמו פעם, אבל זה הגיע למצב שאמרתי לעצמי שאינני צריכה לרדוף אחריה יותר והחלטתי להרפות ולא לתת לזה צ'אנס יותר כי אולי היא לא שווה את כל המאמץ.
אם החבר הכי טוב לא מוכן לקבל אותך כמו שאתה, אין לך מה לחפש אצלו ואין לו מה לחפש אצלך.
הדרכים מתפצלות,
המחשבות כבר לא מתואמות,
הריבים שמחזיקים את החברות אבדו!
אני מקווה שהחברות הזו תחזור להיות כמו שהייתה בעבר
אני מתגעגעת אבל לא הרבה, כי אני עדין פגועה ואני חייבת לשמוע סליחה, עזרה והבנה.
לילה טוב,
שלומקהלולה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
שלומקהלולה