טוב אחי ותרת מפגרת אני יגיד
כן הייתה שנה וכן לא כתבתי כלום
אני
כבר לא רוצה לבכות
אני
כבר לא רוצה לצחוק
אני
כבר לא רוצה לחיות
אני
כבר לא רוצה למות
אני
אני רק רוצה שקט
שקט בקשה כ"כ קטנה שכ"כ קשה לקבל
טוב אז הייתה השנב למותו והיא מין טקס כזה בכיתה שלו וכולם התחילו ליבכות
והיה סרט שרץ כול הזמן ובהתחלה
עצרתי את עצמי לא בכיתי לא צחקתי
הכול היה רחוק
ואז אז הרגשתי שזה גדול עלי חיכיתי שדניאל המורה יגיד שאפשר לכום ולדבר אחד עם שני
ואז מתי ויצאתי בדרך כלל אני יוצאת לחצר כדי לבכות רצה עם הדמעות יוצאות הפעם לא יכולתי ללכת
יצאתי מהכית יצאתי מהמיסדרון והיתמותטתי היתיבתי על הריצפה ובכיתי כמו ילדה קטנה כמו טינוק שלא מוצא את אמא
בכיתי ואז מישהוא באה לכיוון שמעתי צעדים כמתי עדין בוכה והיתמישבתי חדרון ליד מיסדרון כיתות ד'
וחברה שלי אמרה לי שזה נראה כאילו אני מיתמודדת על הכול מבפנים ולא כמו כולם שמיתמודדים יחד אני מיתמודדת לבד
אז נטי זה נכון אני מיתמודדת לבד כי שמיתמודים ביחד לא באמת מיתמודדים לא באמת בוכים ולא באמת כאבים
ואני אני בוכה רק שבאמת כואב ורק שאני באמת ניזכרת ורק שאני לבד
טוב די עם זה זה מספיק זה עןשה לי רע
היום ל"ג מדורות חברים צחוקים אני כ"כ מקווה שהיה כיף
ההיתי חולה עכשיו יומים שלשום ואתמול והיום החלתתי לא ללכת סתם והיתגעגעתי לזה לשקט
ללבד לזה שרק אנשים שאוהבים אותך מיתקשרים וגיליתי שיש הרבה כאלה שימחתי
וחוץ מי זה גיליתי שאני מאושרת
אני אוהבת את החברים שלי
אני שלמה עם המעשים שלי
אני אוהבת את המישפחה שלי
אני אוהבת ושלמה עם איך שאני נראת
אני שמחה שהיא רבה איתי
אני שמחה שכולכם כאן בישבילי
ומי שאני מברת עליו יודע אז תודה לכן ולכם שאתם כאן לצידי עם כול החרא
תודה שאתם מקשיבית מבינים ובעיקר מחבקים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
