שלום לכולם.
אני לא יודעת למה החלטתי לכתוב שוב אבל זה מה שקרה.. פשוט הרגשתי צורך לכתוב.
זה שלא כתבתי הרבה זמן לא אומר שהתאשפזתי שוב. כבר 4 חודשים אולי קצת יותר שאני מחוץ למקום הארור הזה.. הייתה תקופה קשה לפני כמה שבועות אבל עברתי אותה בעצמי מבלי להתאשפז. ואני מאוד שמחה וגאה על זה. האמת החיים שלי, אם מסתכלים על זה מהצד, דיי הסתדרו..
יש לי דירה חדשה. השותפה שלא הסתדרתי איתה עזבה ועכשיו מגיעה שותפה חדשה שנכנסת בראשון לינואר.
יש לי חבר. כן כן חבר לא חברה... זה מוזר אני יודעת... אבל זה מרגיש דיי טוב. הוא מבין. מדבר על יחסים. מפנק. באמת שזכיתי. הוא לא הכי חתיך.. אבל אני אוהבת אותו גם ככה.
(עדיין לא אמרנו אחד לשניה אני אוהב\ת אותך.. אבל יש אהבה.)
בכל מקרה אחרי הרבה זמן שלא עבדתי לאחרונה קיבלתי עבודה. בחברת "נתן".
זו עבודה עם אוכלוסיה עם מגוון בעיות גם ילדים וגם מבוגרים.. חלק עם פיגור חלק עם בעיות התפתחות חלק עם בעיות רגשיות.. כל מיני.. אני קיבלתי ילדה בת 6 וחצי עם בעיות התפתחות..
ובשישי לינואר אני מתחילה ללמוד. קורס שקוראים לו צרכנים נותני שרות. זו הכנה להדרכה של פגועי נפש.. בסופו של דבר עובדים באיזה הוסטל.. בתור מדריכים לפגועי נפש. אז זה דיי נחמד ואני באמת רוצה לעשות את זה.. הקטע שזה עולה 1240 שקל (כל הקורס - שמונה חודשים) ואנ י חשבתי שזה בחינם בגלל סל שיקום.. אולי זה יעלה פחות העו"ס שלי תבדוק את זה..
אני קצת חוששת מהעבודה.. לא בגלל שלא עבדתי הרבה זמן זו לא הנקודה.. אני מפחדת שאולי אני לא טובה עם ילדים.. כאילו עבדתי בעבר עם ילדים.. כל מיני ילדים.. ילדי רווחה ילדים משכבות נמוכות של האוכלוסיה.. ילדים רגילים... כל מיני.. אבל אף פעם לא עבדתי עם ילדים עם בעיות התפתחות.. זה נשמע כמו אתגר נחמד.. אבל יש מעבר.. מה אני יעשה איתה כל פעם שעתיים? אני מפחדת שהזמן לא יעבור ואני אשעמם אותה.. או שאני לא באמת אצליח לקדם אותה במשהו. זה באמת משהו שאף פעם לא למדתי או עבדתי איתו.. ואני פוחדת שהיא תאבד ריכוז בי ולא יודעת.. פשוט אני מפחדת שאני לא אצליח.. אבל אולי זה תמיד ככה לפני כל עבודה חדשה.. יש חששות.. ואז זה פשוט זורם..? לאדעת.. מפחדת...
זה לא שלא לקחתי על עצמי אתגרים בחיים.. לקחתי. אבל פה מדובר בחיים של אנשים.. אני באמת קצת חוששת. מצופה ממני המון. ואני רוצה להוכיח שאני יכולה!
אז תאחלו לי בהצלחה בחיים החדשים שלי. מקווה להצליח!