אין לי כוח לחזור לפנמייה

אין לי כוח להישאר בבית

אין לי כוח לבית ספר

אין לי כוח לאנשים

אין לי כבר כוח לחיות...

אני כלכך עייפה ומותשת מכל התקופה הזאת, כל העבודה הקשה הזאת,

כל מה שהשקעתי היה סתם.. קיבלנו את התעודות ביום חמישי. ממוצע 60.

אחרי שכל השלושה חודשים האלה רק חרשתי ולמדתי.

לנוי נולד אחיין וידעתי על זה רק אחרי שבוע.

לאבא של ספי יש תאריך לניתוח ושמעתי על זה רק בדרך אגב.

פיספסתי כל כך הרבה דברים,

לא הייתי בשביל החברות שלי, כדי לתמוך לעודד לשמוח איתן.

והכל בגלל שהייתי כלכך מרוכזת בלימודים האלה שבמילא לא יצא מהם כלום.

אין לי כוח להמשיך לכתוב.

לא עידכנתי מלא זמן כי הייתי חודש שלם בפנמייה בגלל תיאטרון..

לא, אני לא משחקת.. הייתי מנהלת קבוצה.. היו צריכים מישהו שיארגן כל מיני דברים.

הצטרפתי שבועיים לפני עליית ההצגה הראשונה.

נשארנו בפנמייה כל הילדים של תיאטרון, בערך עשרה ילדים, כשכל הפנימייה יצאה הבייתה.

היה ממש נחמד, הכרתי חלק מהילדים בצורה קצת שונה ממה שאני רגילה.

בסופ העלנו שלוש הצגות לפני שבוע וחצי. יצא ממש טוב ואנשים אהבו.

וביום שבת בבוקר של הסופ"ש שנשארנו אבא של און בא והלכנו למוזיאון המדע, היה ממש מעניין ונהנתי.

אח"כ הלכתי ללמוש להיסטורי ואז למדתי עוד קצת ועוד ועוד ועוד עד שכבר לא יכולתי.

                                          ואחרי כל זה נכשלתי!!! ]=

                      לא נורא, במבחן השני קיבלתי שבעים ושמונה שזה סבבה..

טוב, די סטיתי מהנושא אז נחזור לעניינו...

נראה לי שאני לא אמשיך בתיאטרון, למרות שהיה לי די כיפ.. זה פשוט לוקח את כל הזמן,

גם ככה אני בקושי רואה את חברות שלי בגלל המבחנים. אז בקצת זמן שנשאר לי הייתי בחזרות.

זה כבר יותר מדי.

                                                                 3>