מר אדון בחור יקר,

פעם חשבתי שאתה הכי בן אדם שיש.

אף פעם לא פחדת ממה שייחשבו אלייך,

תמיד עשית מה שאתה רוצה, איך שאתה רוצה- וזה לא היה משנה אם הסביבה אהבה זאת, אתה עשית את זה- כי ככה הרגשת לנכון.

פעם חשבתי שאתה הכי בן אדם שיש.

תמיד היית פתוח וכנה, כל כך אמיתי.. משתף ומספר.. היה בך כל כך הרבה חשק, תמיד עם מצב רוח טוב.. תמיד עם רוח טובה..

פעם כל דבר שאמרת לי לקחתי ללב, הקשבתי והפנמתי.. באמת חשבתי שאתה בן אדם טוב- סמכתי עלייך בעיניים עצומות.

מר אדון בחור,

בא לי לתת לך סטירת - החזרה למציאות.

אתה מתנהג כמו חייל,כמו שפוט, כמו פרחה שהולכת אחרי צו אופנה.

הלוואי והייתי יכולה לצלם את המצב ולהראות לך, שתראה.. אולי תבין למה אני מתכוונת.

מר אדון בחור, לי כבר אין מה לעשות. אני מקווה שביום מן הימים תחזור לעצמך, אבל לא בשבילי, בשבילך. כי לי כבר אין כוח.. מר אדון בחור.. אני מודיעה לך בחגיגיות רבה ובעצב רב שאני כבר לא רוצה או יכולה לספוג יותר. ולא טוב לי להשאר פה.

אז נתראה.. אולי בעוד שנתיים עוד פעם?