אני שונאת את החיים שלי.
אני שונאת את ה"חברות" שלי.
אני שונאת את המשפחה שלי.
אני שונאת את החתולים שלי.
אני שונאת את המורות שלי.
אני שונאתאת החדר שלי.
אני שונאת את הבית שלי.
אני שונאת את כולם.
החיים שלי בזבל. אין לי חברות אמיתיות. גם לא יהיהו לי, כי אין כזה גבר חברות אמיתיות. אולי רק בספרים או בסרטים, אולי רק לכם, אבל לי אין. חד וחלק אין. ולא יהיה. אף פעם ם לא הייתה. וזה לא שלא היו לי הרבה הזדמנויות!!!פשוט אף פעם לא הייתי לי חברה שאהבתי באמת. ושאני מעריכה באמת. כשיש שלוש חבורות אני תמיד באחת ההכי דפוקה. אבל ה2 האחרות גם גרועות. אז מה עושים? אין מה לעשות.להתחיל קבוצה חדשה זה לא אופציה, כי אין בנות נחמדות באמת. האמת שאולי יש אחת...אני קצת אוהבת אותה, אבל כולם שונאים אותה. יש לה קטעים מפגרים. היא פקאצה ריצינית, די מטומטמת...אני די אוהבת אותה כי היא כל ךכ אוהבת אותי זה מחמיא....והיא מחלקת מחמאות בלי חשבון.
אבל זהו.
זאת הסיבה היחידה.
כל השאר סתם זבאללה. ה"חברות" שלי ... כולן מכוערות תחת, אחת מהם ממש נחמדה ומצחיקה וכל השאר חופרות בטירוף.....
הקבוצה האחרת שגם גרה בחור שבו אני גרה(הבצםר שלי הוא איזורי, כל מיני חורים שבדרום) היא של פקאצות שבכלל לא באות בחשבון כי הם שונאות אותי, והשלישית הם קבוצה עם....ילדה אחת נחמדה, ככל השאר שפוטות שלה. אני לא יודעת אם אני רוצה להיות איתםץ כל הצחוקים שלהם הם מזויפים, הן צוחקות על הכל גם אם הוא לא מצחיק. הם מרכלות אחת על השנייה. אבל מה לעשות שזאת בטח הרגשה וטובה לראות באווי של האייסי "___וש אני אוהבת אותך" . זה בטח עושה טוב בלב. ואף אחת לא אומרת לי את זה.
כי אין לי חברות.
או חברים.
הבן ששאני דלוקה עליו עבר לכיתה שליי....הוא חתיך בטירוף . אז ככה:א ני יודעת שיש כאלה שחושבים שאני יפה. אני לא אחת מהם ובטח גם הוא לא. הוא יושב בקצה השני של הכיתה, ככה המורה השיבה אותנו, הכי רחוק שיכול להיות. למישהו יש רעיון איך להתחיל איתו שיחה? כי ניסיתי לדבר איתו באייסיקיו וכל התשובות שלו זה משו כמו כן, לא או אהה. מה לעשות?
טוב את האמת אני די יודעת את התשוב. הוא לא רוצה אותי, ובצדק. מי ירצה בת חסרת חברות?שאף םעפ לא יודעת מה לגיד? וש..איך להגיד..אהה כן:שוקלת להתאבד?. ..
היית ה תקופה שהלכתי לפסיכולוגית. אמרתי לכולם שהלכתי לחוג ריקוד. ברור שהאמינו ללי. אבל מה לעשות שהיה לי ממש גרוע להצתרף בתחילת השנה אחרי 4 שנים בבריסל?? לא יכולתי. והשנה הפסקתי כי חשבתי שהכל בסדר. בל אולי אני אמשיף. אוווףףףף,חבל שהיא בהריון1!!תכף היא תצא לחופשה!!ואין לי עם מי לדבר על זה....
האמת שאולי אחתת..היא הייתה איתי בבריסל ואז חזרה חארץ,, ועכשיו היא בתיאלנד. להתקשר?? לא דיברנו חודשים...
לה ממש גרוע בתאילנד. יכול להיותשאפילו יותר גגרוע מלי, פה , כי צוחקים על זה שהיא לבנה(יעני לא מהמזרח הרחוק.).
בקיצור
אני שונאת את החיים שלי.
ואין מי שיעזור לי.
כי כזה מין פוסט אני לא יכולה לפרסם בבלוג האמיתי שלי.
יש שתי סיבוץת:אחת, תמיד אסור שידעו את החולשות. הזה גם בטח מעליב מה שאמרתי ומה שחסר לי עכשיו זה שיכעסו עליי או משו. גם ככה אין ליברות.
הסיבה השניה היא זה שלא יגיבו.
זה ברור הרי.
גם אם כולם יכנסו ואני אראה את זה בכניסות, לא תיהיה תגובה אחת. טוב האמת אולי אחת. מזאת שבתיאלנד.
אבל בכל שאר הבלוגים בפוסט "פריקה" יש 800 תגובות, ואצלי תיהיה אחת.
לא מאוד מעודד.
אז אני אפרסם את ז ה פה.
אולי יבקרו, אנייודעת....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
*unknown and unwanted*