החופש במילים (=

 מנסה לא להישבר, אומרת לעצמי שהכל בסדר.

אומרים שמחת החיימשלך נעלמה, ואני רק מהנהנת.

איך אוכל לשמוח כאתה אינך איתי יותר,

"תן לי אוויר, וכל העולם יעצור כי אתה איתי"

וחיי אינם שווים אם אינך בתוכם,

ביקשת שאצע מחייך, ואמרתי בשמחה, משחק כוחות.

מנסים לשבור אחד את השני

אינך אוהב אותי יותר.

אך אני איני יכולה לשכוח את מבטך. את אהבתך.

יושבת ומחכה לך, ללא חיוך, אם מבט  קפוא, בתקווה שיום אחד תיזכר באהבה.

אינך מודע לכאב, לכאב במילותייך, הקרות מקרח,

החודרות לי ללב, גורמות לו לקפוא לשנייה, אך מייד, דמעות חמות גרומות לרסיסים להתפזר לכל מקום.

ואיני יודעת איך לאסוף אותם.

כבר איני בוטחת במילה אהבה.

כבר נמוגו כל האגדות,

איני יכולה לבטח באהבה,

איני יודעת מהי אהבה,

ואיך אדע?

ואיך ילמד לב שמור כיצד לאהוב?

והוא רוצה כל כך רוצה.

להרגיש שוב. להחסיר פעימה. כשידך מחבקת אותי,

ועכשיו, איני רוצה שתחבק, רק שתנגב את דמעותי.