החופש במילים (=

והמילים שהיו יוצאות לי בקלות, ותופסות כאן דפים שלמים,

כבר לא יוצאות,

והם חונקות אותי, ולא נותנות לי מנוחה,כי מקומם לא בפנים.

והן יוצאות כדמעות הזולגות במורד הפנים ושוטפות אותי, ומלכלכות אותי באותה העת,

ופני כבר השתנו, והבעות באו וחלפו, אבל הדמעות נשארו, מנקות ומלכלכות כפי שהיו.

והכאב משתנה, ובא וחולף, ונחלש ומתגבר...

אבל הכאב ששורף אותי מדי יום,גורם לי לחשוב עלייך,

גורם לי להתגעגע, גורם לי לרצות.

אבל אי אפשר, ואני  מנסה להפנים אבל מתקשה, מנסה לחשוב איך אני מסתדרת.

ואני מנסה דברים חדשים,אנשים חדשים, אבל כשאני רואה אותך? זה פשוט שונה.כל החיזור שאני מקבלת עכשיו,

כל ההנאה של להיות לבד,הכל מתגמד!

      ואני לא יכולה להמשיך לכתוב עלייך אפילו לא עוד מילה אחת!

שמתי בקפה אציטון,

ושתתי את הכוס בלגימה אחת.

רציתי חופש וכיייף,

רציתי שהמאס יגמר רציתי לעוף לשם, למקום שבוא השמיים הם באמת הגבול.

ולהיות חופשייה,

וקוות, שאולי פעם אחת, הם ירגישו שאני חסרה להם.

____*_____*____

סוף שבוע נעים,

שבוע עד סוף הלימודים.

אני אהיה פה, כי אין לי לאן לברוח