החלטתי שאני הולכת לכתוב. זה נשמע מוזר כשאני אומרת את זה ככה, אני- מישהי שמאז כיתה ו' בערך כותבת. אבל לאחרונה יש לי רעיונות מסוגים אחרים. לאחרונה אני רואה הרבה סרטים מהסוג הזה שגורם לך לחשוב אחריי. מתוחכמים כאלה ובכל זאת מצליחים לשלב המון אקשן...כל הסרטים האלו שמטיפים לנו על החיים שלנו, שלא בטוח שהם המציאות, שמטיפים לנו שהבינוניות היא מחלה, ש'ללכת אחרי הזרם' זה פשע, שלא להיות מורדים, שלא לנסות להיות יחודיים- שכל זה פסול. ומה אני חושבת על זה? אני? אני לא בטוחה. ותראו בכלל מה גורם לי לחשוב על כל זה- סרטים. שיא הבינוניות , שיא המנוונות, כל אותם הסרטים מטיפים נגד מי שאני אהיה בעוד כמה שנים, כנראה. מישהי שעובדת באיזה משרד או משהו, לא עושה גלים...בינונית.
"אתה לא העבודה שלך. אתה לא כמות הכסף שיש לך בבנק. אתה לא המכונית שאתה נוהג בה. אתה לא תכולת הארנק שלך. אתה לא מכנסי החאקי המזויינים שלך. אנחנו החרא הרוקד והשר של העולם." (טיילר דירדן- פייט קלאב)
הטפה נגד בינוניות. ואני שואלת- מה בעצם הבעיה הליות בינוני? בלהיות לא הכי מיוחד, לא הכי שונה? בלא ללכת נגד הזרם? היום ה'אופנה' היא להיות מרדן. להיות נביא המהפכה...אבל למה? בשביל מה? למה אנחנו כל-כך מתאמצים להיות שונים ומיוחדים, למתוח את עצמנו לקצוות ולבלוט, למה חשוב לנו התהילה, הפרסום, לאן בעצם אנחנו שואפים?
נדמה לי שהמסקנה לא תצמח ממני, הרי מי אני? בסך הכל עוד ילדה ממוצעת בת 16 (כמעט).עוד מישהי בינונית לעולם, וולקם.
כינוי:
מטרן
בבלוג זה
בכל הבלוגים
